תא"מ 55571-05-14 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' אהרוני ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 5,344 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 28.04.2010 בין כלי רכב מ"ר 80-668-64 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 87-936-36 (להלן: "רכב הנתבעות 2-1") (ולהלן: "התאונה"), ובאחריות נטענת של הנתבעת 4, החברה שביצעה עבודות לסימון על גבי הכביש שבו ארעה התאונה (להלן: "צמתים סימון כבישים") ושל הנתבעת 3 אשר הזמינה ממנה את העבודות (להלן: "עריית רמת גן").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו טיעוני הצדדים מפי באי כוחם.

4.בפתח הישיבה המקדמית הוסכם לדחות את התביעה כנגד עריית רמת גן ללא צו להוצאות.

5.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ובלבד שהפסיקה תהיה מוגבלת במתווה שהינו הטלת אחריות בין 0% ל- 70%, ללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את קצוות המתווה או כל שיעור אחר של הטלת אחריות.

6.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, אני סבור כי התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 מתקבלת באופן חלקי, כך שתעשה חלוקת אחריות שווה לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בתאונה, וכי התביעה נגד עיריית רמת גן (הנתבעת 3) כמו גם נגד חברת צמתים סימון כבישים (הנתבעת 4) תידחה ללא צו להוצאות. 

7.על אף שאין צורך בנימוק לקביעתי לעיל אני מוצא לנכון להבהיר כי חלוקת האחריות השווה בין נהג רכב התובעת ונהג רכב הנתבעות 2-1 חלה בגין אי שמירת מרחק שכן הן נהג רכב התובעת לא שמר מרחק מהרכב שלפניו והן נהג רכב הנתבעות 2-1 לא שמר מרחק מרכב התובעת.

כמו כן, דחיית התביעה נגד הנתבעת 3 נעשה לבקשת ב"כ התובעת ובהסכמת ב"כ הנתבעת 3. דחיית התביעה נגד הנתבעת 4 מבוססת על אי הוכחת אחריותה (בתור מזמין העבודה ומבצע העבודה) בגין החלקתו של רכב התובעת על הכביש. מה גם שלא הובאה אף לא רשאית ראיה כדוגמת צילום של המריחה של סימוני הכביש. לא הובאה חוות דעת הקושרת בין החלקתו של רכב התובעת לסימוני הכביש. כך שאני מעדיף את עמדת הנתבעת 4, לפיה הסימון נעשה בשעות הלילה ונוזל הצבע לסימון מתייבש תוך עשרות דקות. לכן, אין זה סביר כי נוזל הצבע הוא שגרם להחלקתו של רכב התובעים על הכביש.

8.הנתבעות 2-1, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים: