תא"מ 54930-11-15 זילברג נ' גרופר קניות חברתיות בע"מ

לפניי תביעה שהוגשה בגין הפרה נטענת של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 (להלן: "סעיף 30א" ו"החוק", לפי העניין). התובע הציב את הסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים בסעיף 3 לכתב התביעה, והגדירה כדלקמן:

"האם פסק הדין שהתקבל במסגרת התובענה הייצוגית מהווה מעשה בית דין לגבי התביעה לפיצוי הסטטוטורי (פיצוי לדוגמא ללא הוכחת נזק) של התובע?"

בשאלה זו – אשר היא שאלה משפטית ממוקדת וברורה – אדון להלן. יוער, כי מאחר שהשאלה היחידה לפניי היא שאלה משפטית, ויתרו הצדדים על שמיעת ראיות, והגישו את סיכומיהם בכתב.

רקע עובדתי וטענות התובע

במסגרת ת"צ 10440-07-12 רבי נ' גרופר קניות חברתיות בע"מ (להלן: "התובענה הייצוגית"), הגיעו הצדדים להסדר פשרה אשר חל על כל מי שהיה מנוי ברשימות התפוצה של הנתבעת מיום הקמתה בשנת 2010 ואילך, קרי – עד למועד אישור הסדר הפשרה. הסדר הפשרה אושר וקיבל תוקף של פסק דין.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התקופה שבגינה הוגשה התביעה חופפת לתקופה שבגינה הושג הסכם הפשרה, קרי – שלאחר מועד אישור הסכם הפשרה לא נשלחו עוד הודעות מפרות. התובע מעלה שתי טענות, מכוחן הוא סבור שיש לקבל את התביעה:

• הקבוצה המיוצגת בתובענה הייצוגית הורחבה שלא כדין, שכן במסגרת הסכם הפשרה נכללו בה חברים שלא נכללו בה במועד הגשתה (וזאת לאור ניסוח הקבוצה ככזו הכוללת את מנויי הנתבעת ממועד הקמתה ואילך). על כן, טוען התובע כי אינו נמנה על חברי הקבוצה, ולא חל ביחס אליו מעשה בית-דין;

• גם אם אכן נכלל התובע על חברי הקבוצה, יש לקבוע כי מאחר שלא ניתן לתבוע את הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק במסגרת תובענה ייצוגית, לא קם מעשה בית-דין ביחס לפיצוי זה, והתובע רשאי לתבוע אותו בנפרד.

לאחר שעיינתי בקפידה בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, אני סבור כי דין התביעה להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות בשיעור משמעותי, שכן תביעה זו – טוב היה לה לולא באה לעולם כלל, וכל כולה שימוש לרעה בהליכי משפט. להלן נימוקיי לכך בתמצית.

הטענות ביחס להגדרת הקבוצה בתובענה הייצוגית