תא"מ 54910-10-13 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' מרזל

לפניי תביעה לתשלום סך 767 ₪, בגין מפענח לצפייה בשידורי לוויין אשר לא הושב לתובעת עם סיום הסכם ההתקשרות בין התובעת ובין הנתבע. הנתבע טוען, כי השיב את המפענח, ועל כן – אין הוא חייב לשלם עבורו.

יוער, כי הדיון התנהל לפניי היום בהקלטה, והפרוטוקול טרם תומלל. משכך, פסק הדין לא יכלול הפניות מפורטות לעדויות הצדדים.

הנתבע היה לקוח של התובעת בין חודש ספטמבר 2006 לחודש יוני 2012. על פי רישומי התובעת, אשר מהווים רשומה מוסדית, הותקן בדירה שבה התגורר ברחוב ברלינר 8 בתל-אביב מפענח הנושא מספר סידורי A004B0022976461A (להלן: "המפענח הראשון").

לאחר מכן, אף זאת על פי רישומי התובעת, הועתק ציוד המנוי לרחוב שפרינצק 7/17 בתל-אביב, וזאת ביום 11.8.2008, אז נוסף לציוד שבדירתו גם מפענח מקליט מסוג Yes Max שמספרו הסידורי – 6204E101022511862 וכרטיס חכם שמספרו הסידורי 0225117888. לטענת הנתבע, ככל שניתן להבינה מהתצהיר התומך בהתנגדות שהגיש ללשכת ההוצאה לפועל, במועד זה לקח הטכנאי מטעם התובעת את הממיר הראשון. זאת אני למד מטענת הנתבע שלפיה "לפני כחמש שנים שדרגתי ממיר שהיה ברשותי של חברת yes." (ההדגשה הוספה – ע"י).

ביום 29.10.2008 הועתקה שוב כתובת המנוי (הנתבע), הפעם לרחוב התנאים 9/15 בתל-אביב, ואז – על פי רישומי התובעת (נספח ז') התברר כי המפענח הראשון חסר, ועל פי תיעוד פניות בכרטיס הנתבע אצל התובעת, המהווה אף הוא רשומה מוסדית – ציין הנתבע לפני נציג התובעת כי טרם הספיק להעביר את המפענח החסר לדירתו החדשה.

ביום 2.3.2011 הותקן בביתו של הנתבע מפענח נוסף, שלישי במספר.

הנתבע טען, כי התובעת סירבה להציג לו את פקודת העבודה לפעולת החלפת המפענחים מאוגוסט 2008. התובעת טענה, כי מסמך זה אינו שמור ברשותה, וכי לא נסרק למערכות הניהול הממוחשבות שלה. עם זאת, הנתבע הודה, כי קיבל לידיו עותק מן המסמך בזמן אמת, אך טען כי לא שמר אותו בידיו במעברי הדירות.

מכאן שהנתבע אינו מכחיש כי המפענח הראשון היה ברשותו, אלא שהוא טוען כי החזיר אותו לידי התובעת, ואין הוא חייב בגינו דבר וחצי דבר. טענה זו היא טענה מסוג של "הודאה והדחה", ומטבעה – מעבירה את הנטל להוכיחה אל כתפי הטוען אותה, ובענייננו – הנתבע. הנתבע לא הוכיח, בכל ראיה שהיא, פרט לעדותו, כי אכן החזיק את המפענח הראשון, ובכך לא עמד בנטל המוטל עליו.

מאחר שאין מחלוקת, כי העתק פקודת העבודה נמסר לנתבע, אזי ניתן לקבוע כממצא עובדתי, כי באוגוסט 2008, הייתה פקודת העבודה הן ברשות הנתבע והן ברשות התובעת, ועל כן – שניהם יכלו, תיאורטית, להציגה. מאחר שהנטל להוכיח את החזרת המפענח הראשון מוטל על כתפי הנתבע, אי-הצגת המסמך בהליך שלפניי נזקף לחובת הנתבע.

זאת ועוד. התובעת עמדה בנטל המשני המוטל עליה, והציגה מסמכים מתוך מערכת ניהול הלקוחות שלה (נספח ז' לתצהיר התובעת), המהווים, כאמור, רשומה מוסדית, שמהם עולה כי הנתבע העלה טענות שונות ביחס למפענח. ברשומה מיום 29.10.2008, מועד העברת המנוי, מציינת הרשומה (תיעוד הטכנאי המתקין): "ללק[וח] חסר ממיר טוען שלא הספיק להעביר מהדירה הישנה...". בהמשך, ביום 31.10.2011, מופיעה רשומה: "מול ישי. אין לו את הממיר השלישי טוען שהחזיר לנו אותו בעבר...", ואילו לקראת סיום ההתקשרות, ביום 10.6.2012, מופיעה רשומה המציינת: "ניתוק אוסף 2 ממירי מקס+כרטיסים ממיר רגיל נשאר לקוח לא מוצא אותו". כלומר – הטענה כאילו המפענח השלישי הוחזר הועלתה על ידי הנתבע פעם אחת, ואילו בשני המקרים הנוספים שבהם נשאל – השיב תשובות אחרות.

יוער, כי הנתבע טען לכשלים ואי-התאמות בתרשומות הפנימיות ולשגיאות עובדתיות, אולם גם בעניינים שהיו במובהק בידיעתו הבלעדית (דוגמת מועדי מעבר דירה או סדר הדירות שבהן התגורר) – לא הובאה כל ראיה: לא תדפיס ממרשם האוכלוסין, ואפילו לא תצהיר סדור, ובו פירוט הדירות או השגיאות הנטענות ברשומות התובעת.