תא"מ 54857-05-14 ינאי נ' סואץ ואח'

תביעה על סך 2,272 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת, בתאונה מיום 7.3.13 בה היה מעורב רכב הנתבעת 2, נהוג על ידי הנתבעת 1.

הנתבעות לא חלקו על אחריות הנתבעת 1 לקרות התאונה, אולם הנתבעת 2 שיפתה את התובעת בסכום נמוך ב- 2,272 ₪ מדרישתה.

הצדדים הסמיכוני לפסוק בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח חדש) תשמ"ד – 1984, לאחר חקירה קצרה של השמאים מטעמם.

לטענת הנתבעת, לא היה מקום להיעתר לדרישת התובעת במלואה, מהנימוקים הבאים:

ביחס לעלות הנזקים – לא היה צורך להחליף את הפגוש האחורי, משום שנפגע פגיעת שפשוף בלבד, וניתן היה לצבוע אותו ולהחזירו למקומו. הנתבעת צירפה חוות דעת שמאי מטעמה. לטענת שמאי הנתבעת התפס החיצוני לא נשבר כתוצאה מתאונה זו, אלא כתוצאה מתאונה קודמת.

בתשובה לכך, טוען שמאי התובעת, כי היה הכרח להחליף את הפגוש, משום שהתפס החיצוני נשבר במהלך התאונה, ותיקון לא היה מספיק. שמאי התובעת מאשר כי שני התפסים האחרים נשברו מאוחר יותר, על ידי מאן דהוא, באופן יזום, אך לטענתו אישר את החלפת הפגוש עוד קודם לכן, רק בשל שבירתו של התפס החיצוני. עוד טוען שמאי התובעת, כי בדק את הרכב לפני התיקון, בניגוד לשמאי הנתבעת, ומצא כי התפס החיצוני נשבר בתאונה הנוכחית. עוד טוענת הנתבעת, לחלופין, עי לא היה מקום להחליף את הפגוש בפגוש מקורי חדש, לרכב שיוצר בשנת 2004.

ביחס לירידת הערך – טוענת הנתבעת, כי שמאי התובע קבע את שווי הרכב תוך הסתמכות על נתונים בדבר עבר ביטוחי ל- 4 שנים בלבד, ולא היה לפניו מידע על עברו של הרכב בשנים 2004 – 2009. הנתבעת מפנה לכך שאף בחוות דעתו כתב השמאי כי הפיצוי בסך 2% מותנה בהצגת אישור העדר תביעות עבר ביטוחי ומקוריות.

עם זאת, השמאי מטעם הנתבעת נקב באותו שווי רכב, בחוות דעתו, וקבע ירידת ערך בשיעור של 1.5% לעומת 2% מצד שמאי התובעת.

לבסוף, חולקת הנתבעת על גובה שכר טרחת השמאי, שאינו סביר לטענתה – שכן הוא כולל גביית שכר טרחה נפרד בסך 250 ₪ עבור ירידת ערך, 150 ₪ בגין הוצאות קבועות ו- 60 ש"ח עבור תמונות.

לטענת התובעת, יש לקבל את התביעה בגין הפרש שכר הטרחה במלואה, משלא נחקר השמאי בנושא. בנוסף, נטען כי מדובר בשכר טרחה סביר וכי הסכום ששולם על ידי הנתבעת כשכר טרחת שמאי אינו סביר בעליל.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושמעתי את חקירות המומחים, אני מורה כדלקמן: