תא"מ 54617-02-16 שונברגר נ' פנחס

ענייננו בתביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 13.9.15 עת עצרה הנהגת ברכב התובע את הרכב לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולכת רגל לחצות את הכביש, פגע רכב הנתבע ברכב התובע מאחור וגרם לו נזק.

בהתאם לדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה הנזק שנגרם לרכב התובע עומד על סך 5,647 ₪. שכר טרחת השמאי עומד על סך 645 ₪ ועל כן הועמדה התביעה על סך כולל של 6,319 ₪.

בכתב ההגנה שהגיש, טען הנתבע כי התאונה ארעה "עשרות מטרים" לפני מעבר חציה וכי התאונה ארעה בעקבות קפיצה לכביש של הולכת רגל. עוד טען הנתבע כי בעת התאונה היה במקום פקק תנועה ועל כן הוא לא יכול היה לנסוע במהירות ובעקבות בלימת הפתע שביצע "היה מגע קל בלבד בין רכבי הצדדים". לטעמו של הנתבע, התמונות שצילם מיד לאחר התאונה מעידות על כך. לטענת הנתבע סכום הנזק הנתבע הוא מופרז ואינו פרופורציונלי לעצמת הפגיעה במיוחד כאשר לרכב הנתבע לא נגרם כל נזק.

בדיון שהתקיים נחקרו הנהגת מטעם התובע והנתבע. הנתבע ביקש לחקור, במועד נדחה, את השמאי מטעם התובעת ואף ביקש (והותר לו) להגיש חוות דעת מטעמו.

בחקירתה, העידה הנהגת מטעם התובע כי לאחר שעצרה על מנת לאפשר להולכת רגל לחצות את הכביש, שמעה "בום מאד חזק מאחור". מאחר שהתאונה ארעה בערב ראש השנה, הרכב הובא למוסך לאחר החג, כאשר בין לבין חנה בביתה. לשאלות ב"כ הנתבע טענה הנהגת, כי לא היו לה תאונות קודמות או פגיעות פח לפני התאונה אולם היו שריטות ברכב. הנהגת חזרה בחקירתה על טענתה שבתאונה הרגישה פגיעה חזקה ברכב מאחור.

הנתבע בעדותו הודה כי נכנס ברכב התובע אולם לטעמו "זה היה ממש נשיקה. חיכוחון כזה. אפילו לא נשמע רעש".

הנתבע לא הגיש חוות דעת מטעמו והסתפק בחקירת השמאי מטעם התובע.