תא"מ 5423-04-12

1.לפני בקשת המבקשים צדדי ג 1-2, ניקולאי ויהודית שכטר, לחיוב המשיבה, הנתבעת 1, ושולחת ההודעה לצדדי ג' בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות משפט.

2.הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו, הנן הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

מצאתי ממש בטענת המבקשים לפיה עפ"י ההלכה הכלל הוא כי חברה בע"מ תחויב בערובה להבטחת הוצאות המבקשים, והחריג הוא שיקול הדעת של בית המשפט לקבוע כי במקרה דנן מתקיימות הנסיבות המצדיקות שלא לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, במסגרת השיקולים יבחן תום הלב בהגשת התביעה וסיכוייה.

חזקה זו ניתנת לסתירה, והנטל מוטל על החברה להוכיח כי יהיה באפשרותה לשאת בהוצאות המבקשים או כי יש נסיבות אחרות, שבגינן לא יהיה זה מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים, סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל.

המשיבה לא עמדה בנטל הרובץ עליה להוכיח כי יהיה באפשרותה לשאת בהוצאות המבקשים, או כי יש נסיבות אחרות שבגינן אין זה מצודק לחייבה.

המבקשים טענו כי המשיבה אינה משלמת אגרה כנדרש לרשם החברות, ולא הגישה דוחות כנדרש לרשות המיסים. בנוסף, נטען כי במסגרת הליכים בת"א 20607-07-11, אישר בעל 90% ממניותיה, מר ברינג, כי המשיבה נעדרת הכנסות. ברם, על אף הזדמנויות רבות שנתתי למשיבה היא לא הכחישה טענות אלה ולא המציאה מסמכים וראיות המפריכים אותן.

בנוסף, בפס"ד שניתן ביום 10.2.15 בת"א 20607-07-11 חויבה המשיבה בתשלום הוצאות המבקשים. אין חולק שהחוב לא שולם עד היום, כאשר המשיבה מעלה כנגדו טענות קיזוז. אך, כאמור, לא הניחה תשתית ראייתית לפיה יש באפשרותה בפועל לשלם את הסכום.