הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' וייסביין ואח'

ענייננו בתביעת שיבוב של התובעת 1 בגין תשלומים ששילמה כמבטחת של רכב התובע 2, שניזוק בתאונת שרשרת, וכן תביעה של התובע 2 בגין דמי ההשתתפות העצמית ששולמו על ידו.

בדיון שהתקיים נחקרו, בהסכמה, העדים מטעם הצדדים (התובע 2, הנתבע 1 והנתבע 3), והצדדים סיכמו את טענותיהם.

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בתובענה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, עם הנמקה קצרה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו אליהם ובתמונות שהוצגו בדיון ולאחר ששמעתי את עדי הצדדים וכן את טיעוני באי כוחם, אני פוסקת כי על הנתבעים 1 ו-2 והנתבעים 3 ו-4 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך כולל של 8,251 ₪ (סך של 7,267 ₪ לתובעת 1 וסך של 984 ₪ לתובע 2).

כמו כן ישלמו הנתבעים 1 ו-2 וכן 3 ו-4, ביחד ולחוד, את הוצאות התובעים (אגרת בית המשפט) בסך של 375₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום תשלומם בפועל.

לתוצאה זו הגעתי לאחר שהתרשמתי שהתובע 2 אכן הצליח לעצור בטרם נפגע מאחור ונהדף לעבר הרכב שלפניו. במסקנה זו תומכים גם צילומי הנזק ברכבו.

עוד התרשמתי שפגיעתו של הנתבע 1 בתובע 2 היתה בו זמנית לפגיעת הנתבע 3 בו ותוך כדי שהנתבע 1 ממשיך להתקדם. מסקנה זו מסבירה גם את העובדה שהתובע 2 חש בפגיעה אחת (ולא שתיים) מאחוריו. במסקנה זו תומכים גם הנזקים שנגרמו לרכבים אלה (מלפנים ומאחור).

הנתבע 1, יכול שהאט מאד בטרם פגע בתובע 2 ויתכן שהיה יכול לעצור אלמלא ראה את רכבו של הנתבע 3, אולם כפי שהסביר הנתבע 1, הוא בחר בסופו של דבר לאפשר לרכבו "לספוג" את המכה שראה שצפויה לו מאחור ושחרר את דוושת הבלם. במילים אחרות, התרשמתי שהנתבע 1 לא עצר באופן מוחלט לפני שפגע בתובע 2. עצירה מוחלטת שכזו גם אינה תואמת את לוח הזמנים הקצר מרגע שהחל הנתבע 1 לבלום ועד לרגע שהבחין ברכב שמאחוריו והבין שהרכב עומד לפגוע בו.

בנסיבות אלה מצאתי שהנתבעים אחראים למעשה במשותף לנזקיו של התובע 2.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ז, 05 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: