תא"מ 53934-04-15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' לאלא ואח'

עיינתי בעמדות הצדדים בנוגע לבקשת המבקשת להחיל את קיומו של מעשה בי- דין על תיק זה.

דעתי עם המשיבים שכן מדובר בעובדות אשר לטעמי מאיינות כל אפשרות לקבוע אחרת מטעמים של הצדק על פי דין שהינו טעם שעשוי בית המשפט לעשות בו שימוש אף ובמידה וישנה עדות נורמטיבית למעשה בי- דין בהתאם למקרה הנדון.

אין חולק כי בעת שהתנהל ההליך המקביל גם התנהל ההליך הנוסף שבפניי. יתרה מכך, התביעה כאן הוגשה קודם לתביעה המקבילה.

התובעת- מגישת הבקשה הייתה מודעת באופן מפורש ושאינו משתמע לשתי פנים על קיומם של שני ההליכים המקבילים שכן ובין היתר היא כתבה זאת בכתב הגנתה ב"אותיות קידוש לבנה" ואף התייחסה לאפשרות להגיש בקשה לאיחוד תיקים.

לימים הגיעו הצדדים בהליך המקביל להסכמות ביניהם בהתייחס לאחריות לתאונה וחלקו אותה שווה בשווה. דא עקא ומסיבות השמורות עימה ועל פניו כביכול, עולה שהתובעת בחרה שלא לשתף את המבטחת- היא הנתבעת 3 במו"מ המתנהל עם מבוטחה (תוך שמקובלת בעיניי, בהעדר ראייה אחרת, שלמרות היותו צד לתביעה כאן, הוא לא ידע או היה מודע להליך המתנהל כנגדו), וזאת למרות שהיא ידעה שהסכם פשרה עימו עשוי להשפיע בהכרח על תוצאות ההליך המתנהל במקביל ולחייב את המבטחת בו.

התנהלות שכזו אינה מכשירה מעשה בי- דין קלאסי שכן נפלו פגמים מהותיים בהיווצרותו. שונה הדבר לרוב כאשר מעשה בי- הדין מתגבש טרם פתיחתו של הליך חדש שבו הצדדים הם צד או בעלי קרבה ומדובר בעובדות דומות. במקרה שכזה תעלה שאלת מעשה בי- הדין על רקע אי השתתפותו הטבעית של הצד הנוסף (לרוב המבטחת) בהליך הקודם ואולם על בסיס הפן המשפטי שכרוך בכך בלבד. במקרה זה שלפניי הכשרת קיומו של מעשי ב- דין, מקום בו עשוי זה לפגוע בדיעבד בצד שיחל להתנגד לו או להביע את עמדתו להיווצרותו, בעת שהצד שנסמך עליו בדיעבד היה מודע לקיומו של צד ג' והשלכת תוצאת המעשה עליו, אינה הוגנת ומעקרת מתוכן את הרציונאל שעומד מאחורי היווצרותו של מעשה בי- הדין, שכן הדעת נותנת כי לא ייתכן שבלידתו ייפול פגם כל כך מהותי בו שיעקר אותו מתוכן.

הבקשה נדחית אפוא, ואך משום שלא התבקשתי לכך, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ז, 14 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.