תא"מ 53869-01-13 דואב נ' ביתן ואח'

קיצור העובדות וטענות הצדדים

1.ביום 10.7.12 נפגע רכבו של התובע עת היה בעצירה מוחלטת ורכב הנתבעת 1 שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2 פגע בו מאחור.

לכתב תביעתו צרף התובע חוות דעת השמאי עזרא שוהם שהעריכה הנזק בסך 6,458 ₪ וכן תבע את שכר טרחת השמאי בסך 638 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ופיצוי בגין טרדה וטרחה ובסך כולל של 7,966 ₪. מתוך סכום זה שילמה הנתבעת 2 סך של 2,950 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת ומכאן הועמדה התביעה על סך 5,016 ₪.

לטענת הנתבעת הסכום ששולם על ידה משקף את מלוא הנזק שנגרם ואין מוטלת עליה החובה לפצות התובע בכל סכום נוסף.

2.ביום 19.1.14 התקיימה הישיבה המקדמית ובהסכמת הצדדים נחקר התובע בקצרה ואישר כי דו"ח השמאי הינו דו"ח גלובאלי ללא תיקון ובא כוחו עדכן כי הרכב תוקן.

לבקשת הצדדים נקבע דיון נוסף ליום 25.2.14, בדיון זה הצהיר התובע כי תיקן את רכבו אך אין בידו קבלות. (עמ' 1 ש. 13 לפרוטוקול מיום 25.2.14). ב"כ הנתבעים טען כי שמאי פנימי של הנתבעת 2 העריך שהסכום שהוערך על ידי השמאי שוהם מופרז ובדיון זה נחקר השמאי שוהם שאישר כי בדק את הרכב ביום 17.7.12 ולפי בדיקה זו העריך את עלויות התיקון, באשר הרכב לא תוקן בנוכחותו. התובע נחקר בשנית בדבר התיקון והצהיר כי ביצע את התיקון בוודי ג'וז ללא קבלות.

3.לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 11.9.14 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית לפיה "מטעמי חיסכון והקטנת הנזק אני תיקנתי את רכבי בואדי ג'וז בירושלים. על מנת לזכות בהנחה מאת המוסך אני הסכמתי שלא לקבל חשבונית בגין התשלום... אני סיכמתי עם המוסך על תשלום בסך 5000 ₪ במזומן וללא קבלה. אני מצהיר בזאת כי שילמתי למוסך סך 5000 ₪ במזומן עבור התיקון של הרכב שלי בקשר לנזק שנגרם לרכבי מאחור בתאונת הדרכים נשוא התביעה. אני פניתי למוסך ובקשתי קבלה או אישור ידני על התשלום והוא סרב בטענה שהוא לא מוכן להפליל את עצמו". בנו של התובע הגיש תצהיר תמיכה אף הוא אך משלא התייצב לדיון ביום 11.9.14 איני רואה להתייחס לתצהיר זה.

התובע נחקר על תצהירו בישיבה זו, וטען כי הסכום ששולם על ידו בפועל נמוך מהסכום שהוערך על ידי השמאי שוהם, ומשכך תביעתו עומדת על 2,688 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

4.הנתבעות טענו כי אל לו לבית המשפט לתת ידו לפעילות הפלילית שביצע התובע ולתשלום ב"שחור" ששילם וכי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", כל שנטען הוא בעל פה ואין כל הוכחה כתובה לדרך התשלום אף לא בדרך של המחאה, או אישור בכתב כלשהו. בהעדר עקבות לאופן התשלום יכול התובע להצהיר כל סכום העולה על רוחו.

הצדדים הפנו לפסקי דין, אך לא מצאתי כי יש בהם רלבנטיות לענייננו (בת.א. 24207-08-11 נקבע פיצוי על דרך האומדן, ואילו בת.א. 17896-08-10 דובר על תביעת חב' ליסינג לפיצוי ללא קבלות, ולא באדם פרטי. תובענות אלו שונות מהותית מענייננו).

דיון והכרעה

5.משהכירה הנתבעת באחריותה לתאונה ומששוכנעתי כי רכבו של התובע תוקן, קמה לנתבעת חובה לפצות את התובע. בהעדר חוות דעת שמאי מטעם הנתבעות הנני מאמצת את חוות דעת השמאי מטעם התובע, עזרא שוהם, וקובעת כי לרכב אכן נגרם נזק כמתואר בחוות דעתו.