תא"מ 53845-04-15 שלו נ' אוחיון ואח'

תביעה בגין נזקים לאופנועה של התובעת. פסק הדין ניתן בהמשך לדיון שהסתיים עתה.

1.התובעת נסעה באופנועה בדרך רוקח בתל אביב בכיוון מערב. היא נעמדה ברמזור מתחת לדרך איילון, בנתיב האמצעי. הנתבע 1 ("הנתבע"), אין חולק, עמד ברמזור בנתיב השמאלי, היכן עמדה התובעת אינו יודע. שני הצדדים ביקשו להמשיך מערבה, לעבר גשר רוקח. לטענת התובעת, הנתיב השמאלי היה עמוס יותר, כיוון שהוא מוביל לגשר. מוסכם כי רכב לפני רכבו של הנתבע בלם פתאומית והנתבע בלם אף הוא את רכבו. כאן נחלקות הגרסאות: התובעת טוענת כי הנתבע ניסה לחמוק לימינו כדי להמנע מפגיעה, חדר לנתיבה, ועם החלק האחורי של רכבו פגע באופנועה, היא איבדה את שיווי משקלה, נפלה ונפצעה, בעוד האופנוע מועף שתי נתיבים לימין. הנתבע מנגד גורס כי חש בפגיעה בחלק האחורי של רכבו, ומשער כי התובעת הייתה מאחורי רכבו ולא שמרה מרחק.

2.שמעתי את העדים עתה. דין התביעה להתקבל. גרסת התובעת הייתה עדיפה בעיניי. עדותה הייתה סדורה, ודברים שלא זכרה (וטבעי שלא תזכור) – לא הוסיפה. עדיפות גרסתה נובעת מכמה טעמים, שחיזקו את אמינותה:

ראשית, מיקום האופנוע: אם האופנוע הגיע לנתיב הימני ביותר, כפי שמסכימים הצדדים, הרי שהגרסה שלפיה נהדף בידי רכב התובע עדיפה על הניחוש בלתי סביר של הנתבע (לאחר שהובהר לו נוכח התמונות כי לא נגרם כל נזק לקדמת האופנוע), כי שמא התובעת הייתה בנתיב השמאלי ופנתה בחדות לימין כדי להמנע מן הפגיעה ברגע האחרון, וכך לא נפגעה קדמת האופנוע והלה המשיך לימין.

שנית, סטיית הנתבע: הלה אישר שרכבו בעת העצירה היה מופנה קלות לימין. קרי, מחזק את גרסת התובעת. הנתבע טען אמנם כי חרף הסטיה היה הרכב בנתיב השמאלי; והוסיף כי הסטייה באה רק לאחר התאונה ונבעה מכך שלאחר התאונה חשב בתחילה לנסוע לימין ולראות מה אירע לתובעת. ההסבר נעדר הגיון והיה בלתי משכנע. לא הייתה כל מניעה לעצור, לצאת את הרכב ולסייע לנתבעת גם בלא להתחיל לסטות לימין ואז לעצור מיידית.

שלישית, הימנעות שיתוף פעולה של הנתבעים עם בחינת התאונה לאחר מעשה: תמונות הנזק הנטען לרכב הנתבעים לא בא, וברור שהוא היה יכול ללמד אם הפגיעה היא בדופן (כשיטת התובעת) או בחלקו האחורי של הרכב (כשיטת הנתבעים). מתברר שגם כאשר התובעת ומשפחתה ניסו ליצור קשר עם הנתבע, שאוחז ברכב כרכב חברה השייך לנתבעת 2 עצמה, הרי שהנתבעים שניהם לא שיתפו פעולה עם ניסיון זה של התובעת לבדיקת הרכב. שילוב אלה מחשיד ועומד לנתבעים לרועץ.

3.די באלה, ולא ארחיב כאן בשיקולים נוספים, להביא לקבלת התביעה במלואה. התביעה מתקבלת אפוא. הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 4,962 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח ואגרה בסך 380 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: