אברהם נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשת המבקשת/התובעת לתיקון כתב תביעתה באופן שבו תצורף חוות דעת רפואית לתיק לשם הוכחת טענותיה בגין נכות שנגרמה לה כתוצאה מתאונה מיום 03.04.13.

לטענת המבקשת התביעה הוגשה ללא חוות הדעת הרפואית הואיל ובעת הגשת התביעה טרם נערכה חוות הדעת הרפואית והתביעה הוגשה בסמוך לחלוף מועד ההתיישנות.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי בא כוחה פנה אל בא כוח המשיבה ביום 09.10.16 על מנת לברר האם המשיבה עומדת על הגשת חוות הדעת הרפואית, או שמא ניתן להסתפק בהחלטת המוסד לביטוח לאומי . בא כוח המשיבה לא השיב לפנייתו ומשכך הוגשה הבקשה דנא.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה והוספת חוות הדעת הינם ניסיון לגבור על תקופת ההתיישנות העומדת במקרה זה על 3 שנים. לטענת המשיבה אם בית המשפט יאפשר תיקון כתב התביעה תיתוספנה עילות חדשות לכתב התביעה אשר תשלולנה מהנתבעת את האפשרות להתגונן בפני עילות אלו בטענה של התיישנות.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), מקנה לבית המשפט סמכות להתיר לבעלי הדין בכל עת לשנות או לתקן את כתבי טענותיהם על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות ששנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

הלכה היא שעת נדרש בית משפט לבחון השאלה אם יש להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה יש לבחון שתי שאלות: הראשונה – האם כתב התביעה המתוקן מעמיד הפלוגתא האמיתית לדיון והשנייה – האם יש בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי אינו יכול לתקנו (ר' ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס (פורסם בנבו).