תא"מ 53498-11-13 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' אבו אחמיד

ביום 30/03/2014, ניתן כנגד המבקש פ"ד. ברישא נקבע כך: "הנתבע לא הגיש כתב הגנה, בתוך המועד שנקבע בהזמנה לדין. זו נמסרה לו ביום 30/01/2014 (באמצעות רשות הדואר) כעולה מבקשת התובע/ת ונספחיה."

ביום 22/09/2014 הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין האמור. זו נסמכת בתצהיר המבקש, בו מוצהר גם זאת:

אל דבר קיומו של פ"ד, נודע למבקש, "...אך ורק עם קבלת טופס האזהרה נשוא תיק ההוצאה לפועל ביום 16/7/2014.."

המבקש מכחיש כי המוסר מטעם המשיבה מסר לו דבר כלשהו, וכי החתימה על גבי אישור המסירה, כלל אינה חתימתו.

לעצם התביעה מציין המבקש, כי רכב בבעלותו הנהוג בידי עובדו, היה מבוטח עת פגע בציוד התובעת, ולו ידע אודות התביעה, היה פונה אל מבטחיו.

תשובת המשיבה (20! עמודים) נסמכת בתצהיר עובדה לעניין הנזק שנגרם לה ונסיבות גרימתו, בתצהיר המוסר (זה שהוגש עם הבקשה למתן פ"ד) וסימוכין למסירה באמצעות רשות הדואר, אשר לא נדרשה.

המשיבה מציינת, כי בשל כך שלא נדרש דבר דואר ששלחה אל המבקש, יישמה מסירה באמצעות שליח.

תשובת המבקש אינה אלא חזרה על הכחשת עובדות המסירה וחתימת המבקש.

בחנתי את מכלול הכתבים: למעלה מ-40 עמודים של בקשה/תשובה/ ומענה, וכן את המצוי בתיק בכללו.

נעלם משני הצדדים, כי ברישא של פסק הדין נקבע עובדה שגוייה, אשר אף צד לא היה ער לה: בשונה מן האמור שם, המסירה לא יושמה באמצעות רשות הדואר, כי אם באמצעות שליח המשיבה.

בפני שני תצהירים אשר מוחזקים בזו העת, כמבטאי אמת עובדתית, אשר אינה עולה בקנה אחד, זו עם זו. על מנת לנסות ולקבוע מהו המצהיר אמת ומי לא, מוזמנים הצדדים לדיון בו יעמדו לחקירה על תצהירם, המבקש והמוסר מטעם המשיבה (בזה הסדר).