תא"מ 53423-06-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פלס ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 21,119 ₪, ותביעה שכנגד כספית על סך 7,826 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.08.2013 בין כלי רכב, מ"ר 31-358-72 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 61-392-63 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהג רכב התובעות והתובעת 2 שהייתה ברכב התובעות בעת קרות התאונה.

אציין כי העד מטעם הנתבעים לא התייצב לישיבה וב"כ הנתבעים הסכים כי יינתן פסק דין ללא שמיעת העד מטעם הנתבעים ועל יסוד החומר המונח בפני בית המשפט.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ואילו דין התביעה שכנגד להידחות.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

אני מאמין לעדי התובעות, ואני סבור כי תיארו את התרחשות התאונה באופן המתיישב עם ההיגיון שבקרות התאונה ועם מוקדי הנזק ברכבי הצדדים, כפי העולים מהתמונות שהוגשו לבית המשפט וגרסתם גם תמכה זו בזו באופן מלא.