תא"מ 53204-06-14,תא"מ 35835-08-14

1.לפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו: הראשונה, תא"מ 53204-06-14, (להלן: "התביעה הראשונה"), והשנייה, תא"מ 35835-08-14 (להלן: "התביעה השנייה"), שתיהן בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים, כפי המתוארת להלן:

תאונת הדרכים אירעה ביום 14.11.2013 בין כלי רכב, מ"ר 72-098-70, שהינו רכב התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "הרכב"), לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 60-988-68 שהינו רכב הנתבעים 1 ו-2 בתביעה הראשונה ורכב התובע בתביעה השנייה (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו שני הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעים בתביעה הראשונה.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה הראשונה להתקבל במלואה ודין התביעה השנייה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה סדורה, עקבית, מפורטת ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג האופנוע ושל העד הראייה מטעמו.