תא"מ 53171-03-15 כהן נ' זגורי ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין על סמך סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

המדובר בתביעה כספית ע"ס 400 ₪ שעניינה הפרש שכר טרחת שמאי אשר לא שולם על ידי הנתבעת 2.

בסיכומיה בכתב מציינת התובעת בסעיף 10:

שכר טרחת השמאי בתיק זה נקבע עבור 5.55 שעות עבודה כפול 240 ₪ לשעה – סה"כ 1,420 ₪ ובתוספת 164.4 ₪ עבור 3 נסיעות למוסך המתקן (דרייב אין) מרחק של 36 ק"מ ממשרדו של השמאי, סך של 149 ₪ בגין הוצאות משרד חלקיות וסך של 46.88 ₪ עבור תמונות וצילומים אשר בוצעו בכל שלבי התיקון, דהיינו הן לפני הן תוך כדי והן אחרי התיקון. מדובר בסכומים ללא מע"מ ולטענת התובע הם מהווים הסבר לאופן חישוב וקביעת סבירות שכר הטרחה. הסכומים אשר נדרשו הינם יחסיים לפעולותיו הנדרשות שהתבצעו בפועל.

השמאי גבה שכר טרחה של 2,100 ₪ והנתבעת קיזזה סך של 400 ₪ ללא כל הסבר מניח את הדעת והכשירה שכר טרחה של 1,700 ₪ בלבד.

הנתבעים מצידם בסיכומיהם טוענים כי הנזק לרכב התובעת לא הצריך מהשמאי כל עבודה "מיוחדת".

השמאי לא זקק לעזרים על מנת לבחון את הרכב ואף לא נזקק ליותר מבדיקה אחת כפי שניתן ללמוד מדוח השמאי עצמו.

בחשבון עסקה מספר 13649 חייב השמאי בגין 3 נסיעות והדבר אינו מתקבל על הדעת כיוון שבדוח השמאי נרשם במפורש כי הרכב נבדק בתאריך אחד והוא 2.11.14. הנתבעים מדגישים כי שכר טרחת השמאי הנטען על ידי התובעת הינו מופרז ומוגזם ביחס למקובל בשוק ואינו עולה בקנה אחד עם חובתו של התובע להקטין את נזקו. הנתבעים מדגישים כי על התובעת להוכיח שהיתה מודעת מראש לגובה שכר הטרחה, כי ביקרה במשרד השמאי, ראתה את המחירון, חתמה על הסכם שכר טרחה וכמובן בדקה אפשרויות אחרות וזולות יותר.

לאחר שעברתי על נתוני התיק אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להתקבל.

להלן נימוקי:

מדובר בנזקי רכוש לרכב בסך של 31,704 ₪ וזאת בתוספת ירידת ערך בסך של 3,381 ₪.

השמאי התייחס בדו"ח הן לנזק הישיר והן לירידת הערך כאשר מטבע הדברים קביעת ירידת הערך היא מצריכה פעולות ועבודה נוספת.