תא"מ 53024-12-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

הצדדים הסמיכוני להכריע את הדין בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984 (להלן- "החוק"), וזאת כעולה מפרוטוקול הדיון מ- 17/11/16.

על סמך החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק לרבות טופסי ההודעה של הנהגים ותמונות הנזק, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, ומוקדי הנזק ברכבים ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את מלוא השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

אבאר אך בתמצית את הטעמים שהביאוני למסקנה זו. נטל ההוכחה מוטל על שכמי התביעה, ולאחר ששמעתי באריכות את עדותו של עד התביעה, נותרו בלבי ספקות ניכרים ביחס לטענה בדבר הנסיעה לאחור של רכב הנתבעת, כפי שעד התביעה ביקש להציג את פני הדברים.

זאת ועוד, אומנם, בעדויותיהם של עדי ההגנה נתגלתה סתירה מסוימת, ואיני מקל ראש בך, ביחס להצגת מנח הרכבים מיד לאחר אירוע התאונה, שכן האופן בו הרכבים המעורבים הוצגו לא עלה בקנה אחד ולא תאם את מוקדי הנזק כפי שאלה תועדו בתמונות הנזק, אולם, איני סבור שסתירה זו יש בה די כדי לשמוט את הבסיס עליו טיעוני ההגנה נסמכים או לאיין את קו הגנתם.

ועוד אוסיף כי התקשיתי לקבל את עדותו של עד התביעה עת נשאל באם הוא דבק בגרסתו כי רכב הנתבעת הוא שנסע לאחור, או אז הוא בחר להשיב כי מוקדי הנזק עולים בקנה אחד עם עדותו, וזאת תחת לטעון פוזיטיבית וברחל בתך הקטנה כי הוא משוכנע בצורה קטיגורית כי הוא קלט וראה במו עיניו את רכב הנתבעים נוסע לאחור. כאמור, מצופה היה כי עד התובעת יומר את הדברים בצורה מפורשת וחד משמעית ולא יזקק להסברים בדבר מיקומי הנזקים, גם אם יש בהם ממש.

זאת ועוד, התרשמתי מכנות עדותו של נהג הנתבעת, אף שנתגלתה בה סתירה כאמור, אשר העיד ברוב הגינות כי במקום התאונה הייתה התקהלות של מספר אנשים אשר השמיעו באוזניו כי עליו לפצות את נהג רכב התובעת בגין נזקיו. בעניין זה יאה האמרה "אין אדם משים עצמו רשע" והעובדה שעד התביעה בחר מיוזמתו להעיד על אודות הדברים, אך מאששת את מהימנות גרסתו. זאת ועוד, נהג הנתבעת הסביר כי אותם אנשים לא ראו את רגע ההתרחשות של התאונה, אולם, הואיל ונסע מבלי שאחז במסמכי הביטוח, כי אז סבר לתומו, וכך גם הבין מאותם אנשים, כי מי שנוסע ללא מסמכי ביטוח עליו לפצות את הרכב האחר, ללא זיקה עם שאלת האשם או האחריות.

זאת ועוד, מהראיות שהוצגו לפניי עולה שגם לדלת האחורית של רכב התובעת נגרם נזק, ולא ברור כיצד נזק זה קשור באירוע התאונה. עד התביעה בחר שלא להביא את בנו למתן עדות במשפט, עדות שללא כל ספק, הייתה מסייעת בבירור השאלות השנויות במחלוקת.

לא זו אף זו, התרשמתי אף מעדותו הספונטנית של נהג הנתבעת, אשר אף אושרה ע''י העד הנוסף של הנתבעת, שהעיד כי לאחר אירוע התאונה הוא לא שטף את רכבו במתקן השטיפה, דבר שיכול ללמד, אומנם באורח עקיף בלבד, כי במועד התאונה, רכב הנתבעים ביקש להיכנס למתקן השטיפה, ולא ההפך.

בנסיבות העניין, ונוכח כל המקובץ, הגעתי לכלל מסקנה שהתובעת לא הצליחה להרים את נטל הראייה, שכן נותרו בלבי ספקות ניכרים ביחס לגרסתה. אני דוחה איפוא את התביעה, כאמור, ובנסיבות העניין לא ראיתי לחייב בהוצאות, כך שכל צד יישא בהוצאותיו ובכלל זה העדים מטעמו.

לאור הסכמת הצדדים באשר לדרך ההכרעה בהתאם להוראת סעיף 79 א' של החוק, כאמור, אני פוטר מתשלום המחצית השנייה של האגרה.