תא"מ 52910-06-14

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית אף מבלי שיהיה צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד.

ערב הדיון שהיה קבוע בתיק, הוגשה בקשה בהסכמה לשינוי מועד הדיון, מטעם שהיה ידוע היטב לכל הנוגעים בדבר זמן רב קודם לכן. במסגרת הבקשה צוין בסעיף "מועדי דיון חלופיים מוסכמים" – "כל מועד נדחה בהתאם ליומן ביהמ"ש". על כן, ובבחינת הרבה לפנים משורת הדין, נדחה הדיון ביום אחד.

לאחר קביעת המועד, הגיש ב"כ המבקשת בקשה לשינוי מועד הדיון בטענה כי הוא עתיד לשהות בחו"ל באותו מועד. הבקשה נדחתה. בהמשך אותו היום, הגיש ב"כ המבקשת הודעה, שבמסגרתה הוא "מבהיר" כי אין בכוונתו להתייצב לדיון, וכי יצייד את באי כוח יתר הצדדים במועדים חלופיים מוסכמים.

לשון אחר, ב"כ המבקשת החליט, על דעת עצמו ובניגוד להחלטה מפורשת של בית משפט זה, לדחות את מועד הדיון. לא זו אף זו; כאמור בפרוטוקול עצמו, גם המבקשת עצמה לא התייצבה לדיון, ואף זאת ללא הצדק.

מדובר בהתנהלות שעולה כדי זלזול של ממש בהחלטות בית המשפט. ככל שבין הצדדים היו הסכמות או הבנות שלא הועלו על הכתב ושהופרו – יתכבדו הצדדים ויסדירו זאת בינם ובין עצמם. לא ניתן לקבל מצב שבו עורך דין עושה דין לעצמו, מחליט – בניגוד להחלטת בית המשפט – על דחיית הדיון, אינו מתייצב, ואינו מוודא את התייצבות מרשו.

לעניין דחיות המועדים אציין, כי דחיות מסוג זה, בוודאי אלה המוגשות ביום הדיון או יום לפניו, יוצרות עומס על יומן בית המשפט, מחייבות "אקרובטיקה" בתיאום מועדים, ומפרות את האיזון העדין שבניהול היומן, שכן הן יוצרות, בהכרח, ימי דיונים "דלילים", ומן העבר האחר ימי דיונים עמוסים יתר על המידה, בוודאי כאשר מדובר בתביעות נזקי רכוש בתאונות דרכים, אשר הדיון המקדמי בהן מתנהל כמעין דיון הוכחות בזעיר אנפין.

יש לגנות גם את הפרקטיקה שהתפתחה של הגשת "בקשות דחייה לשיעורין", כאשר לדחייתו של דיון אחד מוגשות בקשות רבות, כאשר בכל אחת מהן מופיעים, הפלא ופלא, נימוקים וטיעונים שלא בא זכרם קודם לכן. עורך דין המבקש לשנות מועד דיון נדרש להתכבד ולפרט את מלוא טיעוניו מלכתחילה, כמו גם להציע מועדים מדויקים, מתוך הבנה כי לא בנקל יידחה פעם נוספת דיון שנדחה פעם אחת.

בנסיבות אלה, לא ראיתי לבטל את פסק הדין, כאשר אין ספק שהזימון הומצא למבקשת כדין, אין ספק שהיא הייתה מודעת למועד הדיון, כמו גם לעובדה שהבקשה השנייה לשינוי המועד נדחתה. הבוחר להימנע מהתייצבות במצב דברים כזה – נוטל על עצמו סיכון מודע. כאשר מתממש הסיכון – כבענייננו – אין למבקשת על מי להלין אלא על עצמה.

סוף דבר – הבקשה לביטול פסק הדין נדחית. פסק הדין יעמוד על כנו. משלא התבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ה, 27 מאי 2015, בהעדר הצדדים.