תא"מ 52226-12-16 אינג' נ' זיסמן

1. מונחת לפניי תביעה כספית לפיצוי עבור נזקיה של רכב התובעת בגין תאונה שהתרחשה בין רכב התובעת לרכב הנתבע.

2.על פי המתואר בפרשת התביעה, בתאריך 23.9.2016, בשעה 18:30 לערך, ברחוב קריתי 28 בבת ים, עת עמד הרכב הנפגע בחנייה, פגע בו רכב הפוגע. כתוצאה מכך, ניזוק חלקו האחורי עקב התנגשות עם חלקו הקדמי של רכב הנתבע, עת הסיטה נהגת רכב הנתבע את רכבה ימינה.

3.הנתבע מנגד, מבקש לדחות את התביעה. לטענתו באמתחתה של התובעת דו"ח שמאי של תאונה קודמת שיש בו לשפוך אור על נזקי התאונה הנטענים אולם זו מסרבת להגישו ועל כן יש לזקוף הדבר לחובתה. לגופו של עניין, טען כי רכב התובעת עמד בצד ימין של הכביש, ובעוד נהגת רכב הנתבע נסעה ב"בדרך צפופה ועמוסה", כלשונו, במהירות איטית מאוד, היא פגעה קלות ברכב התובעת ("פגיעה בין מראות הרכבים") ומשכך מוכחש כי נגרם כל נזק. כן טען כי לא הוצגו אסמכתאות המוכיחות את ביצוע התשלומים עבור תיקוני הנזקים הנטענים. כל שכן, בדו"ח השמאי מטעמה מצוין כי לא נבדק עבר תאונתי כאשר הרכב שלה עבר תאונה ונחוותה דעתו של שמאי בעניין. כמו כן, הרכב נבדק על ידי השמאי שלושה שבועות לאחר האירוע, כאשר בזמן הזה, רכב התובעת המתפקד כמונית, המשיך לעבוד. כן נטען בנוגע לשכ"ט שמאי הנדרש כי לא רק שאינו נתמך באסמכתא אלא הוא גם מופרז וחורג מהמקובל ונהוג במשק.

בטופס ההודעה לחברת הביטוח ציינה נהגת רכב הנתבע כי הכביש היה מאוד צפוף והיא הסיטה רכבה ימינה וחשה שהייתה "פגיעה של מראה מול מראה" והיא עצרה אולם משראתה כי אין כל נזק, המשיכה בנסיעתה. כנגד זאת, טען נהג רכב התובעת, כי הוא ראה את הנהגת ש"לא יכלה לעבור כמו שצריך, נכנסה בי והמשיכה לנסוע, צעקתי לה לעצור, אבל היא לא עצרה וברחה". הוא סיפר ששכנה שלו צילמה את האוטו שלה והוא לקח את התמונה למשטרה ומהמשטרה קיבל את פרטיה. הוא ציין כי הרכב לא תוקן וכי השמאי קבע שהנזק הוא מעל לסך של 3000 ₪ וחברת הביטוח של הנתבע הסכימה לשלם 2000 ₪ אולם הוא סירב.

4.עינינו הרואות אפוא כי אין מחלוקת בנוגע לאחריות לתאונה אלא זו מתמקדת בגובה הנזק הנטען.

בא כוח הנתבעת שאל את התובע אם הוא ראה את התאונה, והלה השיב בשלילה. שכנתו שצילמה את רכבה של נהגת הרכב הנתבע היא זו שראתה את התאונה ולא הגיעה להעיד. התובע לא יכול היה להעיד באיזה חלק של הרכב הנתבע, הנהגת פגעה בו. לשאלת בא כוח הנתבע כי הנזק הוא רק במראה, השיב כי אין לו נזק במראה. אל מול זאת, בדיון בא כוח התובעת עימתה את נהגת הרכב הנתבע עם צבע רכבה המופיע על רכב התובעת.

5.השתכנעתי כי נהגת רכב הנתבע אכן פגעה ברכב התובע והסבה לו נזק עקב סטייתה שאינו מסתכם אך בפגיעה "במראה" אולם משהתובעת לא תיקנה את הנזק וחלפו 3 שבועות עד לבדיקתו ולא ברור האם היקף הנזק הוא כפי שמתואר או שמא היה עוד קודם לתאונה והשמאי מטעם התובעת נחשף לו רק עת נדרש ליתן חוות דעתו 3 שבועות לאחר התאונה שיכול כי גם אז היקף הנזק גדל עקב פגיעות נוספות שהצריכו למשל עבודות צבע ו/או השליכו על שיעור ירידת הערך. כמו כן, יש ממש בדברי בא כוח הנתבע כי לא ניתן לזכות עקב ירידת ערך כאשר השמאי מטעם התובעת מצהיר כי לא נבדק עבר ביטוחי וכן אין חולק בין הצדדים כי הרכב עבר תאונה ובגין זאת ניתנה חוות דעת שמאי שהתובעת לא צירפה במסגרת גילוי מסמכים מוקדם ואף לא לאחר הדיון עת סוגיה זו הייתה בלב הדיון. כן לא הוכחו ימי עמידה. על פי הודאתו של נהג רכב התובעת, המונית הייתה מושבתת יום אחד במוסך ולא כפי שנכתב בדו"ח שעליו לשהות במוסך לצורך תיקון במשך יומיים. עם זאת, הרכב לא תוקן ומשכך לא ברור מדוע היה מושבת במוסך אף יום אחד (למעט זמן עבור עצם בדיקת הרכב לצורך חוות הדעת).

6.מכל מקום, חוות דעת השמאי גילמה את הנזק בסך של 3000 ₪. ברם, לא הוצגה חשבונית ו/או קבלה עבור תיקון הרכב, הגם שאין התובעת חייבת בתיקונו, כאשר אף לא מן הנמנע כי עלות המוצגת בחוות הדעת גבוהה מהמקום אליו תפנה התובעת על מנת לתקן את רכבה, היה ותחליט כן. יושם אל לב, כי עלות עבודות שיפוץ מגן אחורי ופירוק והחלפה של מגן אחורי, יישור כנף אחורית ימנית מסתכם ב 1400 ₪ בעוד עלות עבודות צבע בלבד בסך של 1600 ₪. יצוין כי הגם שלא הוצגה חשבונית ו/או קבלה עבור שכ"ט שמאי על מנת לזכות בהחזר תשלום, הסכום הנדרש העומד על סך של 555.56 ₪ איננו חורג מהמקובל.

אשר על כן, ולנוכח אמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק על דרך האומדנא סך של 2355 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך של 2175 ₪. סך הכל ישלם הנתבע לתובעת סך של 4530 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.