תא"מ 51654-03-16 ליבל נ' רוטשילד

מונחת לפני תביעה כספית על סך 30,000 ₪, בקשה לדחייתה של התביעה על הסף מחוסר עילה ומטענות סף נוספות וכן תגובת התובע לבקשה הנ"ל.

כתב התביעה שהוגש בראשית החזיק ביחד עם נספחיו מעל 300 דפים. לאחר מכן, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה. כתב התביעה המתוקן מחזיק 53 דפים ללא הנספחים.

מכתב התביעה ניתן להבין כי במסגרת תביעה ייצוגית נגד חברת פרטנר הגיש הנתבע תצהיר שלטענת התובע תוכנו שקר.

לטענת התובע בסעיפים 65 ו- 66 לכתב התביעה המתוקן, התצהיר הנ"ל גרם לו נזקים כדלקמן -דברים ככתבם:

"ראש נזק ממוני :הנתבע הצהיר שקר והביא לגניזת תלונה. התובע נזקק לכ- 21 פניות לוועדת האתיקה כדי לטעון כי התלונה נגנזה בעוולה. עלויות טכניות והדפסת מאות עמודים וצילום אלפי דפים שגרמו לתובע נזק ממוני של אלפי שקלים שלצורך התביעה התובע מעמיד על 2,000 ₪. המשאב הנפשי להדפסתם בנפרד".

ראש נזק של עוגמת נפש:, גם כאן נביא דברים ככתבם:

"עוגמתה נפש של התובע מהתנהלות הנתבע מוערכת במיליון ₪. בצמצום חזית ההליך כאן לתצהיר רוטשילד נשוא התביעה ולתצהיר הייחוס העובדתי ( נספח א') – מושא התביעה- נזקי עוגמת הנפש הנתבעים הינו 28,000 ₪."

מקריאה מעמיקה של כתב התביעה המתוקן לא מצאתי טענה עובדתית שהוכחתה יכולה לבסס קשר סיבתי עובדתי בין הגשת התצהיר הנ"ל בהליך של תובענה ייצוגית ,(גם בהנחה שיוכח כי הוא שקרי), לבין גרימת נזק כלשהו לתובע.

הווי אומר, גם אם יוכח כי הנתבע הגיש תצהיר שתוכנו אינו אמת, אין בכך כדי להקים לזכות התובע סעד של פיצוי כספי וזאת לאור הניתוק המוחלט שבכתב התביעה בין הנזק הנטען לבין הגשתו של אותו תצהיר.