תא"מ 51593-05-14

1.לפניי תביעה כספית על סך 12,691 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 08.01.2014, בין כלי רכב, מ"ר 78-537-72 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 14-552-67 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובעת שהיה ברכב התובעת בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1.אני מקבל את גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה מפורטת מאוד, קוהרנטית ויציבה, שהתיישבה עם הנזק ברכבה (ת/2), ושהותירה בי רושם של מהימנות. זאת, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעות שהייתה מהוססת מאוד ומתחמקת.

5.2.שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות שתוארו אחת לאחת על ידי נהגת רכב התובעת, כך שלמעשה, בעת נסיעת רכב התובעת במתחם חניה של בית עלמין בנהריה, יצא רכב הנתבעים מחניה בנסיעה לאחור ופגע באמצעות חלקו האחורי של רכבו בדופן ימין של רכב התובעת.