תא"מ 51480-02-11 סדן ואח' נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

מחלוקת בעניין ירידת ערך ותיקון לקוי של רכב התובע, היא העומדת ביסוד הליך זה.

ההליך

1.התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובע עקב תאונה עצמית ("התאונה"). התובע הוא בעל הרכב, הנתבעת 1 ("המבטחת") היא מבטחת הרכב בפוליסה לביטוח מקיף, והנתבעת 2 ("המוסך") הוא המוסך בו תוקן הרכב לאחר התאונה.

2.אין מחלוקת באשר לאירוע התאונה, לכיסוי הביטוחי ולנזק הישיר שנגרם. המחלוקת היא אך לגבי היקף ירידת הערך שנגרמה לרכב כתוצאה מהתאונה, וכתוצאה מעבודות התיקון שבוצעו בו בעקבותיה. המבטחת שילמה לתובע תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת, והתביעה מתייחסת ליתרת הסכומים. התביעה הוגשה נגד המבטחת, בטענה שתגמולי הביטוח שולמו בחסר, ונגד המוסך בו תוקן הרכב, בטענה שהתיקון שבוצע, לקוי.

3.מטעם התובע העידו התובע עצמו ושמאי מטעמו. מטעם המבטחת העידו שמאי ועובד במחלקת תביעות. מטעם המוסך העידו מנהל המוסך ועובד במוסך אחר אליו הובא הרכב בתחילה ("מוסך הילוך שישי").

העובדות וטענות הצדדים

4.התאונה בה ניזוק הרכב אירעה בתאריך 30.11.09 בחנייה ליד בית התובע, אשת התובע היא שנהגה ברכב, ומתוך טעות היא לחצה על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם. כתוצאה מכך פגע רכב התובע ברכב חונה, והרכב עצמו ניזוק בחלקו הקדמי (נספח ב' לתצהיר עובד מחלקת התביעות, נ/3). הרכב הועבר לתיקון במוסך הילוך שישי, וזה העבירו למוסך הנתבעת 2 לשם ביצוע התיקון בפועל (תצהיר תובע, סעיף 3). השמאי בן בכר ("שמאי המבטחת") בדק את הרכב וערך חוות לגבי הנזקים שנגרמו לרכב. לפי האמור בה, היקף הנזק הישיר עולה כדי 28,961 ₪ כולל מע"מ ושיעור ירידת הוא 5% שערכה 6,095 ₪ (נ/2). בהתאם לחוות דעת זו, ולאחר ניכוי ההשתתפות העצמית, שילמה המבטחת לתובע תגמולי ביטוח בסך 31,204 ₪ (ת/9).

5.מספר חודשים לאחר מכן ביקש התובע למכור את הרכב, ולטענתו, רק אז התברר לו שירידת הערך שנגרמה לרכב גבוהה בהרבה מזו שקבע שמאי המבטחת (סעיף 10 לתצהיר התובע; תוצאות בדיקת הרכב במעבדה לרכב 2005, ת/2). התובע פנה לשמאי מר ויקטור עידן ("שמאי התובע"), וזה בדק את הרכב ביום 01.07.10 וערך חוות דעת (ת/11). בחוות דעתו מקבל שמאי התובע את קביעת שמאי המבטחת, הן ביחס להיקף הנזק הישיר שנגרם והן ביחס לשווי הרכב במועד התאונה. עם זאת, הוא חולק על שיעור ירידת הערך שקבע (5%), ולהערכתו, ירידת הערך המסחרית שנגרמה לרכב גבוהה משמעותית, ועולה כדי 37.5% מערך הרכב, היינו 45,712 ₪. לדעת השמאי ירידת הערך שנגרמה היא תוצאה של שני גורמים: תיקון לקוי שבוצע על ידי המוסך שטיפל ברכב, והפגיעה הקשה שאירעה ברכב והסימנים והצלקות שיוותרו בעטייה, אף לאחר תיקון ברמה סבירה (ת/11).

6.בתאריך 14.07.10 מכר התובע את הרכב תמורת 74,000 ₪ (ת/7). לטענתו, בהתאם לקביעת השמאי מטעמו, ערך הרכב במועד המכירה עמד על 113,689 ₪ (סעיפים 17 – 18 לתצהיר התובע; סעיף 15 לחוות דעת שמאי התובע, ת/11; מחירון ת/16), וההפרש בין שווי הרכב לפי מחיר המחירון ובין התמורה שנתקבלה בפועל, משקף את ירידת הערך שנגרמה לרכב בתאונה. לאור האמור, על הנתבעים לפצותו בגין הפרש זה, המבטחת מכוח הפוליסה, והמוסך עקב התיקון הלקוי של הרכב, בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות.

7.נציג המבטחת העיד ששמאי המבטחת שבדק את הרכב הוא שמאי חוץ, הוא נבחר על ידי התובע או מי מטעמו (הסוכן) ולא על ידי המבטחת (סעיפים 3 - 4 לתצהיר נ/6), וחוות דעתו משקפת נכונה את מלוא הנזק שנגרם. המבטחת טוענת שאין קשר ישיר בין המחיר בו נמכר הרכב, ובין שיעור ירידת הערך שגרמה התאונה, ולא על יסוד הפרש זה ניתן לקבוע את היקף הפיצוי לו זכאי התובע בגין ירידת הערך שנגרמה לרכבו. המבטחת מדגישה שהתובע פנה בטענות לראשונה רק כשנה לאחר מועד התאונה ולאחר שהרכב כבר נמכר, הוא סרב ליתן לה את פרטי הקונה כדי שתינתן לה האפשרות לבחון את הרכב בעצמה, והוא גם סרב להעביר לעיונה את התמונות שצילם השמאי מטעמו, עד לאחר מועד הגשת התביעה. מכל מקום, אם התובע סבר שאין לקבל את חוות דעתו של שמאי המבטחת, היה עליו לפעול בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח ולהגיש ערר על מסקנות השמאי באופן ובמועדים שנקבעו בהנחיות, או לקבל את הצעת המבטחת ולהעביר את המחלוקת להכרעת שמאי מאיגוד השמאים.