תא"מ 51411-12-15 נחמני נ' מרכוס

לפניי תביעה על סך 50,120 ₪ שהוגשה מכוח חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ובעילה של הפרת הוראות חוק זה.

התובע, עורך דין במקצועו, הזמין ביום 16.10.2015 זוג כרטיסי טיסה לאיטליה לטיסה שנועדה ליום 31.12.2015. התובע שילם עבור ההזמנה 2,225 ₪. הכרטיסים שהוזמנו כללו נחיתה בנמל התעופה ברומא, וחזרה מנמל התעופה במילאנו. ביום 18.10.2015 החליט התובע לשנות את החופשה המתוכננת, שאז פנה לנתבע וביקש לשנות את פרטי הנסיעה, כך שהנחיתה והחזרה תהיינה מנמל התעופה ברומא.

משהוברר לתובע כי עלות השינוי תהיה למעלה מ-100 דולר לכרטיס, ביקש לבטל את ההזמנה ולקבל את כספו בחזרה, בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן. בתגובה קיבל מהסוכנות בניהולו של הנתבע הודעת דואר אלקטרוני, שבה התבקש לשלוח מכתב באנגלית ובו יצוין כי התובע מבקש לבטל את הכרטיסים שנרכשו בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן. עוד התבקש לאשר, במכתב נוסף, כי ידוע לו שייגבה סך של 100 ₪ לטובת סוכנות הנסיעות בגין הטיפול בהשבת הכספים מחברת התעופה וכן דמי ביטול שייגבו על ידי חברת התעופה ועמלות עסקה של חברת האשראי.

בפועל, הושבו לתובע 1,905 ₪ בלבד – כלומר ניכוי של 320 ₪ - מתוכם 200 ₪ בגין דמי ביטול הכרטיסים, 100 ₪ דמי טיפול הסוכנות ו-20 ₪ עמלת חברת האשראי.

לטענת התובע, דרישות אלה, וחיוב זה, עולה על המותר על פי חוק הגנת הצרכן, ועל כן הגיש תביעתו, שבה תבע השבה של 120 ₪ שנגבו, לשיטתו, שלא כחוק, וכן פיצויים לדוגמה בגין הפרה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 31א (ג) (1) לחוק הגנת הצרכן.

כתב התביעה שהוגש עמוס האשמות חמורות, טענות קשות בדבר תום לבו של הנתבע, הפרקטיקות העסקיות שלו והגינותו הכללית. אולם מצאתי לנכון לציין, כי אני סבור שהתובע הרחיק לכת בעניין זה. גם עמידה על זכות חוקית צריך שתיעשה באופן פרופורציונאלי לנזק שנגרם, ואני סבור שהגשת תביעה על סך 50,000 ₪ מקום שבו הנזק הנטען הוא 120 ₪ חורגת מכל פרופורציה.

לגופו של עניין, התובע טען לחמש הפרות של הוראות חוק הגנת הצרכן:

• חיובו לכתוב מכתב ביטול באנגלית;

• חיובו בגין "דמי טיפול" לסוכנות הנסיעות;

• חיובו בגין עמלת חברת האשראי;