תא"מ 5136-11-13 טובול נ' אייזיק ואח'

הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן ללא פירוט וללא הנמקה כולל אפשרות דחיה או קבלה מלאה של התביעה, בדרך הקבועה בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידי שני הצדדים ושקלתי את כל טענות הצדדים, אני מחליט כלהלן:

א. ירידת ערך – לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מחליט לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את כל סכום ירידת הערך, בסך 1,200 ₪, סכום שנושא הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה 4/11/13 ועד התשלום המלא בפועל.

לא היתה כל הצדקה, לא לשלם את ראש הנזק של ירידת ערך וטיעוני הנתבעים, ביחס לסוגיה זו, אין להם על מה להתבסס. הראיה, התנהלות הנתבעים עצמם, לאחר הגשת כתב התביעה, החלו בניסיון לשלם סכום זה, אם כי בחיסרון של 47 ₪, אך כעולה מהטיעונים השיק לא נפרע ו/או לא הגיע ליעדו, על כן אני מחייב את הנתבעים בסכום זה.

ב. השכרת רכב חלופי – העיקריון בדיני נזיקין זה, השבת המצב לקדמותו ומוטלת על התובע החובה להקטין את נזקו. כאשר עומדת בפני התובע תחבורה ציבורית ענפה, מפותחת וזולה, אין מקום להשית על הנתבעים רצונו של התובע, לקבל תחליף דומה לרכבו, בדמות רכב חלופי. עליו, ככל תובע אחר, לעשות שימוש בתחבורה הציבורית ומשלא עשה כן, אין מקום להכיר בהגדלת הנזק בדמות רכב חלופי בסך 301 ₪. על כן רכיב זה דינו דחייה.

ג. הפרש שכ"ט שמאי – התובע דרש סכום של 1,850 ש"ח כולל מע"מ ואילו הנתבעת שילמה 1,200 ₪, כולל מע"מ. אני סבור כי הערכת סבירות שכ"ט תלוי בעבודה לא נצרך השמאי בעת הכנת השמאות, הכולל את היקף הזמן והמאמץ שנצרך להשקיע בה כפועל יוצא של מורכבות התאונה והיקף הנזק שנגרם לרכב. שונה המצב בתאונה שיש בה מוקד פגיעה אחד, לבין תאונה שיש בה מספר מוקדי פגיעה, הן לעניין מורכבות הערכת הנזק, הן לעניין השעות שנאלץ השמאי להשקיע כפועל יוצא מאותה פגיעה, או כאשר נאלץ השמאי לבחון ולבדוק היסטוריית הנזקים הקודמים ברכב וכן עוד מספר שיקולים שיעריכו את מורכבות העבודה של השמאי.

מאז פסק דינו המאלף של כבוד סגן הנשיא בנושא שכ"ט שמאי, מהתיקים שפסקתי בהם ולא מעט תיקים היו, השמאי מרכיב הוצאות בצורה מלאכותית על החיוב של שכר הטרחה, על מנת ליצור רושם שהוא פירט בהתאם לאתו פסק דין.

עיינתי בחוות הדעת, נוכח העובדה כי מדובר בשני מוקדי נזק ועיינתי גם בחשבון שכר הטרחה, לא ברור לי על יסוד מה מורכבות הוצאות השמאי, בסך 140 ₪ ו/או נסיעות בסך 80 ₪ ו/או צילומים בסך 60 ₪, אלה מוספים כדי להתאים את דרישת שכר הטרחה לפסק דינו של חברי, השופט ערן נוה, מבלי לבסס זאת, מבלי לכתוב אודות כל מרכיב ומרכיב, מדוע וכיצד חושבו הוצאות אלה, ובנוסף קובע שמאות של 1,250 ₪ מעבר לסכום ההוצאות.

נראה בעיני, כי הדרישה לתשלום שכר טרחת שמאי בסך 1,850 ₪, כולל מע"מ, הוא סכום מופרז, ללא כל ביסוס והסכום ששולם לתובע בסך 1,200 ₪ כולל מע"מ, הוא סביר ותואם את הפסיקה של בית משפט זה ואין מקום לאשר, מעבר לתשלום ששולם על ידה, סכום נוסף. אי לכך רכיב זה דינו דחייה.

ד. מורה על החזרת האגרה בסך 372 ₪