תא"מ 51348-02-15

לפניי בקשה מטעם הנתבעת לביטול פסה"ד שניתן ביום 15.5.15 בתיק זה בהיעדר הגנה.

לאחר שעיינתי בבקשת הביטול, בתגובת התובעת (המתנגדת לביטול) ובתשובה לתגובה, אני מחליט כך:

איחור בהגשת בקשת ביטול פסה"ד

הנתבעת טוענת בבקשתה באופן כללי וסתמי כי היא התוודעה להליך בחודש 08/15, אך לא די בכך, משחובה על נתבע המבקש לבטל פס"ד לפרט היטב בתצהירו מתי וכיצד בדיוק התוודע לראשונה להליך. היה על הנתבעת לפרט מתי בדיוק באותו חודש נמסרו המסמכים וכן לצרף את מסמכי מסירת האזהרה הנטענת.

זאת ועוד, בתיק ביהמ"ש סרוק אישור מסירה (גם הוא ע"י דואר ישראל) לפיו ביום 5.6.15 נמסר פסה"ד לנתבעת, בכתובתה הרשומה שבה נמסרו לה מסמכי התביעה (ת"ד 122 בשפרעם), והנתבעת לא טורחת להתמודד בתצהירה עם מסירה קיימת זו, שדומה שסותרת את טענתה לגבי מועד ההתוודעות לפסה"ד.

אעשה חסד עם הנתבעת, ולא אדחה על הסף את בקשתה אך בשל האיחור בהגשת בקשת הביטול (ללא הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הביטול וללא הצבעה על "טעם מיוחד" לאיחור), כדי לאפשר לה להוכיח את טענותיה לגוף התביעה, אך זאת בכפוף להוצאות הולמות.

אין עילה לביטול פסה"ד מחובת הצדק

הנתבעת לא מתמודדת עם הדין, לפיו כתובתה הרשומה ברשם החברות נחשבת כתובת חוקית, תקפה ומחייבת לצורך מסירת כתבי בי-דין לידיה. והתובעת אכן מסרה כדין מסמכי התביעה לנתבעת, ועוד באמצעות דואר ישראל (אישור המסירה שעל בסיסו ניתן פסה"ד נושא את כתובת הרשומה הנ"ל של הנתבעת ואף נושא חתימה של נמען של הנתבעת במקום), שכידוע מסירה על ידיו יוצרת חזקת מסירה. אין אפוא בטענות הנתבעת לגבי כתובתה האחרת בפועל כדי להועיל לה או כדי להפוך את המסירה הנ"ל לבלתי חוקית.

התובעת צודקת גם בטענתה, כי הנתבעת נמנעה, באופן תמוה, מלצרף אסמכתא על טענתה בדבר כתובתה האחרת. הנתבעת נמנעה גם מלצרף את מסמכי מסירת האזהרה בהוצל"פ, שלטענת התובעת נעשתה גם היא באותה הכתובת שבה נמסרו מסמכי התביעה.