תא"מ 51002-01-15 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' איבגי ואח'

1.לפניי תביעה כספית שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.02.2014, בין כלי רכב, מ"ר 82-497-62 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 56-319-60 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעים שהייתה עקבית, ברורה, והתרשמתי מעדותה כי היא אמינה, על פני גרסתו של נהג המשאית, שעדותו לא הותירה בי רושם דומה.

גרסתה של נהגת רכב התובעת מתיישבת עם תמונות הנזק ברכב התובעים ועם תמונות זירת התאונה, כפי שגם הוצג לי על ידה בטלפון הנייד שלה במעמד עדותה (עמ' 2, שורות 7-6 לפרוטוקול).

זאת ועוד, נהג המשאית מודה כי הוא פנה ימינה מהנתיב שמשמאל (עמ' 5, שורות 23-22 לפרוטוקול). והדבר המדאיג עוד יותר הוא שנהג המשאית סבור כי אין כל פסול בפנייה שכזו (עמ' 5, שורות 25-24 לפרוטוקול).

משכך, אני משוכנע כי התאונה ארעה בנסיבות שתוארו על ידי נהגת רכב התובעים.