תא"מ 50961-05-14 דומיקאר בע"מ נ' שיק ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 3.4.2013 במעלה אדומים. התובעת טוען לנזקים בסך כולל של 5,970 ₪, בגין עלות תיקונים, שכר שמאי וימי השבתה.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובעת טוען כי התאונה ארעה בשל חוסר זהירות של הנתבע 1, שנהג ברכבו אחורנית ופגע ברכב התובעת, שהיה בעמידה, ואף טרם הונע. התובעת טוענת גם, שהנתבע 1 נטל אחריות לארוע.

4.הנתבעים טוענים, כי התאונה ארעה בשל חוסר זהירות של שני הנהגים, שכן גם רכב התובעת היה בנסיעה אחורית.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת, בעיקר משום שגרסתה היתה נחרצת ועקבית יותר משל הנתבע 1, ו"ברי ושמא – ברי עדיף"; עדותו של הנתבע 1 התאפיינה בהשערות ומסקנות במרבית העניינים החשובים, ולהמחשה, כשנשאל אודות טענת נהגת התובעת כי רכבה כלל לא הוזז ממקומו, והיה צפוי שיענה בהכחשה ברורה, ניסה להסביר את חוסר הסבירות באותה גרסה לאור הנזקים שנגרמו (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 24-26).

6.משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע 1, ולפיכך, על הנתבעים לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

7.בעניין הנזקים, טענו הנתבעים 3 טענות אלה: כי על התובעת להמציא אישור העדר-תביעות; כי יש להמציא את הסכמת בעל השעבוד על הרכב, כי התשלום ישולם לתובעת; וכי יש להפחית מסכום הפיצוי את דמי ההשתתפות העצמית ששילמה לתובעת שוכרת הרכב מאת התובעת.

8.לעניין טענות אלה אני קובע כבר עתה, כי את התשלום שייפסק בסוף פסק-דין זה, ישלמו הנתבעים לתובעת בכפוף להמצאת שני אלה: (א) אחד מבין (1) אסמכתא לתיקון הרכב בפועל (שאז היתה ההוצאה להשבת הנכס המשועבד לערכו), או (2) הסכמת בעל השעבוד, כי התשלום ישולם לתובעת; וכן (ב) אחד מבין (1) אסמכתא חוזית לקיום התחייבות של התובעת להחזיר לשוכרת את דמי ההשתתפות העצמית, לאחר קבלת השיפוי מאת המזיק, או (2) אסמכתא לביצוע ההחזר לשוכרת, בפועל.

9.המצאת האסמכתא המתוארת בסעיף 8(א) לעיל היא תנאי לביצוע תשלום כלשהו, ואילו המצאת האסמכתא המתוארת בסעיף 8(ב) לעיל היא תנאי לתשלום סך של 2,400 ₪ מתוך הסכום שייפסק (לאור עדות השוכרת, כי נשאה בהשתתפות עצמית בשיעור 600$).

10.ראש הנזק של השבתת הרכב לא הוכח, ולפיכך אני דוחה את התביעה ברכיב זה.