תא"מ 50759-12-15 כלל פנסיה וגמל בע"מ נ' ברוך

בפניי בקשה שהגישה הנתבעת (להלן- המבקשת) לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, בהתאם לתקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן- התקנות).

1. ביום 28.1.16 הגישה התובעת (להלן- המשיבה) תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום של 43,667 ₪, וזאת לטענתה בגין הלוואה בסכום של 21,000 ₪, שהלוותה למבקשת בשנת 2004, ואשר מועד פירעונה חל ביום 28.12.2006, היינו כתשע שנים לפני הגשת התביעה. בהחלטתי מיום 21.2.16 ניתנה למבקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, וזאת בהסתמך על הוראות תקנה 205(ג) לתקנות. ראה, ע"א 8493/06 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ.

2. עם הגשת בקשת הרשות להתגונן, הגישה הנתבעת בקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות, אשר נידונה בדיון שנערך ביום 3.5.16.

3. המבקשת הסתמכה בבקשתה על הוראות סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן- חוק ההתיישנות), על פיהן "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים" וזאת לנוכח העובדה שהתביעה הוגשה לאחר שחלפו כתשע שנים ממועד פירעונה של ההלוואה, לפי גרסת המשיבה עצמה.

4. בתגובה לבקשה, טענה המשיבה כי במקרה דנן חלה הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות שכן הנתבעת הודתה בכתב, במסגרת תכתובת דוא"ל, בזכות התובעת להיפרע בגין ההלוואה. לפיכך יש לגרוס כי תקופת ההתיישנות החלה מיום ההודאה.

5. המבקשת בתשובתה טענה כי אין בהודעות הדוא"ל שצורפו על ידי המשיבה, משום הודאה בחוב הנטען. לטענתה, בקשתה הייתה אך לקבל פרטים אודות קרן ההשתלמות המנוהלת על שמה אצל המשיבה, ופרטי ההלוואה הנטענת.

   דיון והכרעה