תא"מ 50639-12-15 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' ח. מיתר לבנין בע"מ ואח'

1.תביעה לתשלום נזקים שנגרמו ברכב התובעת באירוע תאונתי מיום 12.7.15, בו כפי הנטען ע"י התובעת היו מעורבים רכבי הצדדים.

לפי גרסת התביעה עת נסעה נהגת התובעת בנתיבה כדין, בכביש פקוק, הרגישה מכה חזקה, כנראה אחורית, שכמסתבר נגרמה מפגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת מאחור, פגיעה שאף הדפה את רכב התובעת אל הרכב שנמצא לפניו.

לפי טענת נהג הנתבעים נסע בנתיבו כדין ולפתע ראה רכב עומד לפניו (רכב התובעת), ייתכן תקוע, ומאחר שרכבים מאחוריו צפרו, ירד לראות מה מתרחש, ואז נאמר לו שהוא פגע ברכב התובעת ודחף אותו אל רכב אחר. לטענת נהג הנתבעים לא היה מעורב כלל בתאונה, שכן שמר מרחק של שני מטרים מרכב התובעת, ונהגת התובעת היא שפגעה ברכב שלפניה באופן עצמאי.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ומתוך מצרף הראיות והנסיבות כפי שבאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, משהרימה התובעת את נטל ההוכחה המוטל עליה במשפט אזרחי להוכיח כי גרסתה היא המסתברת ביותר.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3.נהגי הצדדים העידו בפני, כאשר התרשמותי מעדות נהגת התובעת הינה כי מדובר בעדות כנה, ישירה ופשוטה, ללא כל ניסיון להאדרה ולהוספת פרטים מעבר למה שנוכחה העדה לראות בעיניה. מצאתי לתת אמון מלא בעדות נהגת התובעת, שאף כי אישרה שמחמת ההלם בו לקתה בשל האירוע נבצר ממנה לאמת חלק מהעובדות באופן וודאי, הרי שמעדותה נלמדות בהחלט העובדות הבסיסיות הנדרשות לשם הנחת התשתית העובדתית לגרסת התביעה. יתר על כן, מלבד האמון בעדותה, הרי שגרסת נהגת התובעת נתמכת בראיות שהוצגו, לרבות ובמיוחד התמונות שצולמו לאחר התאונה, במקום בו ארעה.

כך, עולה מעדות נהגת התובעת כי אף שלא ראתה מטבע הדברים את הפגיעה האחורית, הרי הרגישה מכה חזקה, שאינה פגיעה צדית או קדמית, כאשר קודם לכן לא פגעה ברכב שלפניה.

בהתאם לכך, אכן נצפית ברכב התובעת פגיעה אחורית ופגיעה קדמית קלה, כעולה אף מדוח השמאי שנערך בסמוך לאחר הפגיעה, ובהינתן עדות נהגת התובעת בדבר תקינות הרכב עובר לתאונה.

גרסה זו אף תואמת לחלוטין את הגרסה המופיעה בטופס ההודעה.

במצב דברים זה, העידה נהגת התובעת כי סבורה היא כי נהדפה אל הרכב שלפניה, כאשר המדובר אכן בהדיפה קלה באופן יחסי.