תא"מ 50521-11-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אוריה ואח'

הצדדים בתיק זה הסכימו כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

לאור מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, אני פוסק כדלקמן :

אין חולק כי רכב התובעת היה בעצירה בזמן התאונה והיה זה הנתבע 1 שהודה כי פגע ברכב התובעת בעודו עומד. התרשמתי כי התאונה ארעה כתוצאה מנהיגת הנתבע שלא התאים את מהירותו לתנאי הדרך ולכן לא הספיק לבלום ופגע ברכב התובעת. מדובר היה בתאונה בשעות יום כך שלא היתה כל מניעה לראות את רכב התובעת. הנתבע טען כי עקף חתיכת פרספקס שסנוורה אותו, אולם ייתכן כי אם לא היה עוקף ולא ממשיך בנסיעה רציפה אלא עוצר ואז מבצע תמרון בזהירות התאונה לא היתה מתרחשת. בחקירה הנגדית אף הודה כי הדף את רכב התובעת מעט והדבר עשוי להסביר את מוקדי הנזק השונים ולא רק נזק במוקד אחד. על כן בנסיבות אלו האחריות היא על הנתבע.

באשר לטענת הנתבע כי אין כיסוי ביטוחי מאחר והנתבע נהג בשלילה:

הלכה היא כי כל עוד שלילת רישיון נהיגה לא הובאה לידיעת בעליו כדין, השלילה אינה בתוקף ובעל הרישיון רשאי לנהוג ברכב לעניין המשפט הפלילי והאזרחי כאחד (ראו והשוו: ע"א 11924/05שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון ממו[פורסם בנבו] (20.6.2007); ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' נ' מלכה, [פורסם בנבו] פסקה 34 (11.10.2011); עניין לנמן). לנוכח הלכה זו, על הנתבעת להוכיח שהנהג ידע בפועל שרישיונו הותלה ולמרות זאת נהג ברכב. לעניין זה אין די בהצגת תדפיס מן המסוף של משרד הרישוי, שכן ייתכן שדבר ההתליה לא הובא לידיעת הנהג. על הנתבעת להציג ראיות פוזיטיביות בנושא זה כגון באמצעות זימון הנהג למתן עדות או באמצעות הגשת בקשה למתן צו המורה למשרד הרישוי למסור מידע בשאלה אם דבר ההתליה נודע לנהג אם לאו.

במקרה זה היתה התאונה ביום 25.6.12. הנתבעת טענה כי הנתבע היה בשלילה מיום 18.5.09 למשך 17 חודשים, אך כי הינו חייב בנסוף מבחן כדי לבטל את השלילה (צורף אישור משרד הרישוי). הנתבע השיב בחקירה הנגדית כי הוא עשה את המבחן הנדרש ממנו. הוצג לו אישור מחודש יוני 2012 לפיו עדיין רשום שהוא חייב במבחן והוא השיב "אני לא יודע מה לענות לך. אין לי מה לעשות במשרד הרישוי." מדובר בתשובה מוזרה ומתחמקת. שכן, הוכח באמצעות משרד הרישוי כי השלילה עדיין בתוקף בעת התאונה ואסמכתא זו גוברת על דברי הנתבע כי הוא נעצר על יד שוטרים בעבר והציג רישיון ולא נאמר לו כלום על תוקפו או שלילתו, ומה גם שקשה לסתור טענה זו. הנתבע שהיה מודע היטב לטענות הנתבעת בדבר חוסר כיסוי יכול היה על נקלה להביא ראיה לסתור כי רשיונו היה בתוקף במועד התאונה וכי עבר את המבחן כנדרש. משלא עשה כן פועל הדבר לחובתו. על כן, בנסיבות אלו אני מקבל את טענת הנתבעת להעדר כיסוי.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2 ומקבל אותה כנגד הנתבע 1 אשר ישלם לתובעת תוך 30 יום סך 12,807 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.7%.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ה, 25 יוני 2015, בהעדר הצדדים.