תא"מ 50468-02-15 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' מגדי ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 31.07.2013, בין כלי רכב, מ"ר 43-928-71 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 88-754-01 (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג האוטובוס תעמוד על שיעור של 30%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס, שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהייתה בלתי קוהרנטית, מהוססת, והותירה בי רושם כי אינה אמינה.

5.2.נהג רכב התובעת הודה בחקירתו כי למעשה הוא הבחין באוטובוס במרחק סביר לפני התאונה (עמ' 2, שורות 27-26 לפרוטוקול).

מתמונות הצומת שצורפו לתיק עולה כי שדה הראייה מכיוון נסיעתו של נהג רכב התובעת הינו רחב יותר כלפי הרכבים המגיעים מכיוון נסיעתו של האוטובוס, לעומת שדה הראייה מכיוון נסיעתו של נהג האוטובוס כלפי רכבים המגיעים מכיוון נסיעתו של רכב התובעת.