תא"מ 49961-02-16 גולבץ נ' אליאס ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים.

2.ביום 17.2.2015 עמד רכב התובע ברמזור כאשר הוא נפגע מאחורה על ידי מונית שהייתה נהוגה על ידי הנתבע 1 ("המונית"). לטענת הנתבע 1, שנהג במונית, הוא נהדף אל רכב התובע על ידי רכב הנהוג על ידי הנתבע 3. הנתבע 3 העיד כי אינו יודע אם פגע במונית לפני או אחרי שהיא פגעה ברכב התובע, אולם טען כי ראה שהם היו "צמודים". עוד טען הנתבע 3, כי רכבו כמעט ולא נפגע.

3.לא אאריך בטיעוני הצדדים, שכן מדובר במקרה שההכרעה בו ברורה. נהג התובע העיד כי הוא קיבל "מכה" אחת, עובדה התומכת בטענת הנתבע 1 כי הוא נהדף אל רכב התובע; מטעם הנתבעים 2-1 העידה עדה נייטרלית, נוסעת אקראית שנסעה במונית בזמן התאונה, והיא העידה שהמונית הייתה בעצירה מוחלטת לפני רכב התובע כאשר התנגשו בה מאחור. עדותה הייתה מהימנה, ואין כל סיבה לפקפק בה; ולבסוף, אף הנתבע 3 הודה, בהגינותו, כי אינו יודע אם המונית פגעה ברכב התובע לפני שהתנגש בה או לא.

4.ב"כ הנתבע 3 העלה טענות שונות, שעיקרן הזווית בה הייתה המונית מאחורי רכב התובע, והשערות של נהג רכב התובע לגבי הסיבה שבגינה עמדה כך המונית. מדובר, לטעמי, בשאלות שאינן בלב העניין, ובוודאי שהן אינן שקולות כנגד הראיות הברורות התומכות בגרסת הנתבע 1. ודאי שלהשערות של נהג רכב התובע, אשר הבהיר כי הן אינן מבוססות על מראה עיניים, אין כל משקל. הטענה היחידה שבמבט ראשון אינה נטולת משקל שהועלתה על ידי הנתבע 3 הינה, כי בעוד שהרכב שלו כמעט ולא נפגע, הנתבע 1 והנוסעת במונית נפגעו כך שהיה צורך לפנותם לבית החולים. לא הוצגו בפניי ראיות ברורות לגבי טיב הנזק שנגרם לרכב הנתבע 3, אף כי אני מקבל את עדותו של הנתבע 3 כי לא נגרם לו נזק ניכר. יחד עם זאת, אין בידי לקבוע על סמך טענות אלו, בלא חוות דעת מומחה, כי אין זה אפשרי שרכב הנתבע 3 הדף את המונית בעוצמה שדי היה בה כדי לפגוע ברכב התובע, ואף ב"כ הנתבע 3 לא טען כך.

5.במהלך הדיון העלו הנתבעים, לראשונה, טענה כי אין הוכחה שכל הנזק ברכב התובע נגרם בתאונה. אין מקום להידרש לטענה זו נוכח השלב בו הועלתה, ובהתחשב בכך שהנהג ברכב התובע כלל לא נחקר על עניין זה.

6.לאור האמור, התביעה נגד הנתבעים 2-1 נדחית ללא צו להוצאות. התביעה נגד הנתבעים 4-3 מתקבלת. הנתבעים 4-3, באמצעות הנתבעת 4, ישלמו לתובע סך של 6,970 ש"ח בגין עלות תיקון הנזק וירידת הערך, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 18.6.2015; סך של 900 ש"ח בגין שכר טרחת שמאי; סך של 375 ש"ח בגין אגרת משפט; ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח. כמו כן, יישאו הנתבעים 4-3, באמצעות הנתבעת 4, בשכר העדים שנפסק בדיון.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ז, 21 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: