תא"מ 49833-10-15 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 12.05.2015, בין כלי רכב מ"ר 73-780-78 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 40-795-15 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה ועד נוסף מטעם התובעת שהיה ברכב התובעת בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג המשאית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסת נהג המשאית, שנתמכה על ידי העד הנוסף שהיה ברכב התובעת בעת קרות התאונה (בן זוגה של נהגת רכב התובעת), על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת.

נהגת רכב התובעת העידה כי עובר לתאונה היא הסיעה את רכב התובעת על הנתיב הימיני, עצרה את רכבה למראה אור צהוב מהבהב ובסמוך לאחר מכן רכב התובעת קיבל מכה והועף למרכז הצומת.