תא"מ 49805-11-13 קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ ואח' נ' מועצה מקומית עוספיא ואח'

בפני בקשת התובעת ("המבקשת") לביטול פסק דין, שניתן בתיק זה ביום 15.7.14 במסגרתו הוריתי על מחיקת התביעה תוך חיוב המבקשת בהוצאות, זאת בהעדר הגשת תצהירים מטעמה במועד.

טענות הצדדים:

לטענת ב"כ המבקשת, המחדל של אי הגשת התצהירים במועד נבע כתוצאה מאי הבנה מצידה שכן היא סברה שהמועד להגשת התצהירים נופל בתקופת הפגרה. לטענתה היא לא קיבלה את ההחלטה מיום 1.7.14, אשר במסגרתה הוארך ביוזמת בית המשפט המועד להגשת התצהירים עד ליום 15.7.14 וככל שהייתה מקבלת את ההחלטה לידה היא הייתה פועלת בהתאם. לטענתה לא יגרם כל נזק לצדדים כתוצאה מהגשת התצהירים באיחור.

הצד השלישי ("המשיב") מתנגד לבקשה. לטענתו, במסגרת הדיון מיום 1.6.14 המבקשת הייתה מודעת לחובתה להגיש תצהיריה עד ליום 28.6.14. עוד מציין המשיב כי ההחלטה מיום 1.7.14 אשר האריכה את המועד להגשת תצהירי המבקשת, ניתנה ביוזמת בית המשפט ולפנים משורת הדין. לטענתו, גם אם סברה המבקשת כי המועד להגשת תצהיריה היה בתוך 45 ימים מיום 1.6.14, הרי שהיה על המבקשת להגיש תצהיריה עד ליום 15.7.14, והמועד אינו נופל בגדרה של פגרת בתי המשפט.

הנתבעת לא הגישה כלל תגובתה לבקשה.

דיון:

עסקינן בפסק דין אשר ניתן בהעדר הגשת תצהירי עדות ראשית במועד מטעם המבקשת.

הלכה היא, כי כאשר פסק הדין אינו פגום, נתונה לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו. במצב דברים זה, יציב בית המשפט שני מבחנים: האחד - סיבת מחדלו של המבקש והשני - סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל, כאשר בחינת סיכויי ההצלחה חשובה יותר לצורך ההכרעה בבקשה.

עא 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395;

עא 5000/92 בן- ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח(1) 830;

כבוד השופט י. זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 738;