זידאן נ' תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ ואח'

תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לגידולים חקלאיים של התובע, בעקבות הצפת חלקתו במי שופכין, במהלך חודש אוגוסט 2012.

בתאריך 1.2.17 נדחתה התביעה נגד הנתבעת 2, בהסכמת הצדדים, לאחר שב"כ הנתבע 1 אישר כי ביחסים בינו לבין הנתבעת 2 הוא אחראי על מערכת השופכין במקום.

הנתבע 1 הוא תאגיד הביוב שהוקם בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א – 2001 (להלן:"התאגיד") ובינו לבין המועצה המקומית כפר מנדא, הנתבעת 2, נחתם הסכם העברת נכסים, על פיו, החל מיום 3.2.2009, כל תשתיות הביוב והמים בכפר מנדא נמצאות באחריות מלאה של התאגיד.

התובע רשום כבעלים של 1/15 חלקים מחלקה 54 בגוש 17567. שלושת אחיו של התובע, אף הם בעלים של 1/15 חלקים בחלקה, כל אחד מהם (נסח רישום צורף כנספח א' לתצהירו).

התאגיד חולק על זכותו של התובע לתבוע נזקים בגין חלקיהם של אחיו.

איני מקבלת את הטענה.

התובע הצהיר כי, על פי הסכם בינו לבין אחיו, הוא מעבד גם את חלקיהם של אחיו בחלקה, בשטח כולל של כ- 9,000 מ"ר. התובע חזר על הדברים באופן ברור ועקבי גם בחקירתו, ועדותו לא נסתרה.

התובע הבהיר, בחקירתו, כי אינו מתחלק עם אחיו ברווחיו מהתוצרת החקלאית בחלקה, אלא רק מספק להם שומשום לצריכתם הפרטית.

עדותו של התובע היתה עקבית ורציפה, והיא מקובלת עלי במלואה.

שטח החלקה כ- 34,000 מ"ר, כלומר 4/15 חלקים ממנה אכן מהווים כ- 9,000 מ"ר. הוכח כי התובע מעבד את חלקיו שלו ושל אחיו בחלקה, ומאחר שהנזק הנתבע הינו נזק ליבול חקלאי שהוא עצמו שתל בחלקה, ולא נזק לחלקה עצמה, אין כל מניעה שהתביעה תוגש על ידי התובע לבדו, שכן לאחיו, למעשה, אין כל עילת תביעה.

התובע הצהיר כי בקיץ 2012 עיבד את החלקה וזרע בה שומשום בשטח של כ- 9 דונם, אולם בחודש אוגוסט 2012, כתוצאה מהצפת חלק מהקרקע, בשטח של כ- 7 דונם, במי ביוב, נגרם נזק ליבול, ולא ניתן היה להציל כל חלק ממנו.