תביעה כספית, בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 75,000 ₪ עבור עבודות גינון ואספקת צמחים.
כתב התביעה
התובעים הינם בעלים של משתלה המצויה במושב אילניה.
הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בביצוע עבודות עפר, פיתוח ותשתיות. במהלך שנת 2010 זכתה הנתבעת במכרז לביצוע פרויקט באלון תבור.
בתחילת שנת 2012 או בסמוך לכך, פנתה אל התובע מס' 1 (להלן: התובע) חברה בשם "הייתם אסעד חברה לעבודות עפר תשתיות ופיתוח בע"מ" (להלן: חברת הייתם), אשר עבדה באתר אלון תבור כקבלן משנה של הנתבעת, וביקשה ממנו לבצע עבורה עבודות גינון ופיתוח, לרבות שתילת צמחים והכנת מערכת השקיה. חברת הייתם התחייבה לספק לתובע את הציוד הנדרש לביצוע העבודות.
סוכם בעל-פה בין התובע לבין חברת הייתם, כי עלות ביצוע העבודות תעמוד על סך של 20,000 ₪ וכי חברת הייתם תשלם לתובע, באופן מיידי, מקדמה בסך של 10,000 ₪.
התובע התחיל בביצוע עבודות ההכנה באתר, אך חברת הייתם לא שילמה את המקדמה ולא סיפקה את הציוד הנדרש. במהלך החודשים פברואר-מרץ 2012 או בסמוך לכך, לאחר פניות חוזרות ונשנות של התובע אל חברת הייתם, מסרה חברת הייתם לתובע שלושה שיקים דחויים על חשבון ביצוע העבודות (למועדים 31.5.12, 30.6.12, 31.7.12), בסך של 5,000 ₪ כל אחד מהם ובסה"כ - 15,000 ₪ (צילום השיקים נספח א' לכתב התביעה).
במהלך חודש פברואר 2012 או בסמוך לכך, פנה אל התובע מנהל הפרויקטים של הנתבעת, רוני מורד (להלן: רוני), ושאל אותו לפשר העיכוב בביצוע העבודות. התובע השיב כי העיכוב נובע מאי עמידתה של חברת הייתם בהתחייבויותיה כלפיו, לרבות אי אספקת הציוד והחומרים. רוני הודיע כי בכוונתו לבדוק את העניין עם חברת הייתם ומספר ימים לאחר מכן הוא יצר קשר טלפוני עם התובע והודיע לו כי מעתה, הנתבעת תספק לתובע את הציוד על פי רשימה שיגיש לה. הנתבעת אף הזמינה מהמשתלה שבבעלות התובעים ציוד השקיה לאתר באלון תבור, בעלות של 2,853 ₪, ושילמה על כך.
נוכח מצבה הכלכלי של חברת הייתם ואי עמידתה במילוי התחייבויותיה כלפי התובע, סיכמו חברת הייתם והתובע על ביטול המשך הסכם העבודה ביניהם. התובע הודיע על כך לרוני במהלך חודש אפריל 2012 והעלה חששו כי שלושת השיקים שנמסרו לו על ידי חברת הייתם לא יכובדו. סוכם בין הצדדים כי מעתה, יעבוד התובע ישירות מול הנתבעת והיא תהא אחראית בלעדית על אספקת הציוד ותשלום התמורה לתובע. סיכום זה היה גם על דעת חברת הייתם.
ברוח הסיכום האמור, הזמינה הנתבעת את התובע למשרדיה בטבריה ובפגישה בה נכחו התובע ורוני, נמסר לתובע "הסכם להזמנת עבודות" מיום 2.5.2012 שנערך על ידי הנתבעת (נספח ה' לכתב התביעה, להלן: ההסכם בכתב). התובע נדרש על ידי רוני לחתום על שני עותקים של ההסכם ולאחר מכן נמסר לו העתק אחד. בדיעבד התברר לו כי מדובר בעותק שלא נחתם על ידי הנתבעת, אך הוא לא היה מוטרד מכך, הואיל והוא עבד עם הנתבעת בעבר ולא היו בעיות בתשלום מצדה.
בסעיף 5 להסכם בכתב, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעים את התמורה כדלקמן (הסכומים אינם כוללם מע"מ):
עבור עבודות שתילה וגינון - סך של 30,000 ₪.
עבור השתילים והצמחים - סך של 91,338 ₪.
בסה"כ – 121,338 ₪ ובצירוף מע"מ בשיעור של 16% נכון למועדים הרלבנטיים: 140,752 ₪.
סוכם במעמד החתימה על ההסכם בכתב, כי במידה והשיקים שנמסרו לתובע ע"י חברת הייתם ייפרעו, תהא לנתבעת הזכות לקזזם מסכום התמורה. באותו מעמד, צילמה הנתבעת עבורה את שלושת השיקים. בסופו של דבר, שלושת השיקים לא כובדו על ידי הבנק וחזרו מהסיבה "אין כיסוי מספיק" וחשבון מוגבל.
התובע ביצע את כל העבודות ועמד במלוא התחייבויותיו כלפי הנתבעת, בהתאם להסכם בכתב ולשביעות רצונה. התובע מסר לנתבעת ארבע חשבוניות אשר שולמו על ידה, בסך כולל של 71,400 (החשבוניות מיום 14.2.12, 2.5.12, 13.6.12 ו- 19.7.12 נספחים ו'1-ו'4 לכתב התביעה).
חרף זאת ובניגוד להסכם בכתב, נמנעה הנתבעת מלשלם לתובע את יתרת התמורה בסך של 69,352₪ (קרן). רוני אף התחמק מן התובע וסירב להיפגש עמו ולקבל ממנו את יתרת חשבוניות המס, ללא כל סיבה מוצדקת. לאחר שהתובעים שלחו לנתבעת מכתב דרישה, היא הכירה רק בחלק מיתרת החוב, בסך של 10,114 ₪ בלבד, תוך שביקשה מן התובע לחתום על הצהרה להעדר תביעות, דרישה שהתובע סרב לה (נספחים ז-ט לכתב התביעה).
על כן, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בסך של 75,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, וזאת מכוח דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט.
כתב ההגנה