שבו נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

1.בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.2.2001 בצומת בכביש בין-עירוני, פגע רכב סובארו (שהיה בבעלות רונן שבו, ובו נהג באותה עת התובע) ברכב רנו שהיה לפניו, אשר כתוצאה מהפגיעה נהדף לעבר רכב פולקסווגן שלפניו ופגע בו. הבעלים של הרנו והפולקסווגן הגישו נגד התובע ומבטחת הסובארו, הנתבעת מס' 2 (להלן: המבטחת), תביעות לפיצוי נזקיהם: תביעת הבעלים של הרנו (ת"א 28893-04-13) הסתיימה בפשרה בינו לבין התובע כאן, שקיבלה ביום 20.3.2014 תוקף של פסק דין, על-פיה חוייב התובע כאן לשלם פיצוי בסך 7,000 ₪ ונקבע כי "התשלום יבוצע על ידי מר קובי גיסלר", ובדחייה בהסכמה ביום 27.4.2014 של התביעה נגד המבטחת. תביעת הבעלים של הפולקסווגן (ת"א 45700-03-15) הסתיימה בפסק דין בהיעדר הגנה שניתן ביום 4.6.2015 נגד התובע כאן (בו הוא חוייב לשלם 13,362 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.3.2015, אגרת תביעה ושכר טרחת עורך-דין), ובמחיקה בהסכמה ביום 16.11.2015 של התביעה נגד המבטחת. בשתי התביעות לא ניתן לתובע כאן ייצוג משפטי על-ידי המבטחת, אשר טענה להיעדר כיסוי ביטוחי.

2.ביום 23.7.2015 הגיש התובע את התביעה הנוכחית בסדר דין מהיר נגד המבטחת, בה טען כי הוא נעזר בחתנו ושילם 7,000 ₪ לבעלים של הרנו, וכי תביעת הבעלים של הפולקסווגן "שרירה וקיימת". סכום תביעתו הועמד על 30,000 ₪, כשיעור הנזקים אשר, לטענתו, נגרמו לו, לרבות אובדן ימי עבודה והוצאות משפטיות. בכתב התביעה נטען כי המבטחת נימקה את אי-מתן הכיסוי הביטוחי על-פי פוליסה שהוצאה על-ידה לתקופה הרלבנטית עבור הסובארו באי-התאמה בין שם המבוטח והנהג לשמו של התובע. התובע טען כי מקורה של אי-ההתאמה הינו בטעות של סוכן הביטוח, הוא הנתבע מס' 1 והצד השלישי (להלן: אילן), ושל המבטחת, בגינה נרשם על-גבי הפוליסה כי בנו, משה שבו (להלן: משה), הוא המבוטח והנהג.

3.בכתב ההגנה כפרה המבוטחת בחובתה ליתן כיסוי ביטוחי לתובע בגין הנזקים שנגרמו בתאונת הדרכים ובטענתו כי הוא הבעלים של הסובארו. עוד נטען, כי היא אכן המבטחת על-פי הפוליסה, אולם בכפוף לפרטים שנרשמו בה, ועל-פיהם משה, ולא התובע, הינו המבוטח והנהג היחיד שהיה רשאי לנהוג בסובארו במועד התאונה. המבוטחת אף טענה כי לאור מעשה בית דין בפסקי הדין שניתנו בתביעותיהם של הבעלים של הרנו והפולקסווגן, דין התביעה הנוכחית להידחות על הסף. לכתב ההגנה צורף העתק של "טופס תביעה" (הודעה על התאונה) מיום 28.2.2011, הנושא את חתימתו של משה, ובו צוין כי משה הינו המבוטח וכי התובע היה הנהג בעת התאונה.

4.הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי נגד סוכן הביטוח אילן, בו טענה כי היא זכאית לשיפוי או להשתתפות ממנו בגין כל סכום שהיא תחוייב בו, מאחר והוא היה האחראי הבלעדי ולמשא ומתן עם המבוטח בטרם נכרת חוזה הביטוח ולקביעת תנאי הפוליסה, והתרשלותו בהוצאת הפוליסה ובאי-התאמתה לדרישות התובע נעשו תוך הפרת יחסי השליחות ביניהם.

5.בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי טען אילן כי הוא פעל כשלוח של המבטחת; כי התכוון להנפיק את הפוליסה עבור התובע בלבד; כי נפלה טעות בתום-לב בציון שמו של המבוטח והנהג בפוליסה, וכי במקום התובע נרשם משה כמבוטח וכנהג; כי לצד שמו של משה כנהג בפוליסה, נרשמו תאריך לידה (1934) ותאריך הוצאת רישיון (1967) התואמים את נתוניו של התובע, ואינם יכולים להיות תואמים את נתוניו של משה, שנולד רק בשנת 1970; כי המבוטחת לא טרחה לבדוק את נתוני המבוטח כפי שנרשמו בפוליסה; כי הוא פנה במשך חודשים ארוכים למבוטחת על מנת שתתקן את הטעות; וכי אף אם היה משה נוהג בסובארו במועד התאונה, הייתה המבטחת מתכחשת לכיסוי הביטוחי, בנימוק שתאריך לידתו ותאריך הוצאת הרישיון שנרשמו בפוליסה אינם תואמים את הנתונים לגביו.

6.בתצהירו של התובע, שצורף לכתב התביעה, נכתב:

"אילן גלבסקי כפי שהסביר לי עשה טעות בפרטים כשרשם את פרטי הביטוח - העתיק מתוך רישיון רכב שרשום היה על שם בני אני לא יודע קרוא וכתוב ולא יכולתי להבחין בפרטים השגויים. עד למועד התאונה לא ידעתי על הטעות".

7.לכתב ההגנה צורף תצהירו של עובד במחלקת התביעות של המבטחת, שהצהיר על נכונות הגרסה העובדתית בכתב ההגנה על-פי מסמכים בהם עיין.

8.בתצהירו של אילן, אשר הוגש כראייה מטעם התובע, נכתב (ההדגשה הוספה - א"ג):