תא"מ 48836-06-15 מורד טורס בע"מ ואח' נ' וייס -גלר

1.לפני בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי שינוי סכום התביעה והוספת עובדות נוספות באשר לרשלנות הנתבעת.

2.המדובר בתביעה לתשלום נזקים שנגרמו לתובעים - אחים, בעלי חברה משפחתית להסעות (להלן: "התובעים") עקב התרשלותה של הנתבעת- עורכת דין (להלן: "הנתבעת") בטיפול בתיק שמסרו לידיה, ובדרישה להחזר של כספי שכ"ט ששילמו לה.

3.מאחר ולאחר הגשת כתב התביעה המקורי נודעו לתובעים עובדות אשר לא היו ידועות להם קודם, באשר נחסמה דרכם למיצוי זכויותיהם בתיק אשר היה בטיפולה של הנתבעת, הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה.

4.לטענת התובעים , בכתב התביעה המקורי, הם שכרו את שירותיה של הנתבעת לצורך טיפול בתביעה נגד בנק הפועלים בע"מ סניף 716 בנהריה (להלן: "הבנק"). הנתבעת הפנתה את התובעים לחברת נצרים ניהול וישום בע"מ, על מנת שתיתן חוו"ד מקצועית לאומדן הנזקים וההפסדים שנגרמו לתובעים עקב מעשיו ומחדליו של הבנק או מי מטעמו. לטענתם, סוכם בין הצדדים, כי הנתבעת תקבל עבור הטיפול בתיק, כולל הגשת תביעה לביהמ"ש המחוזי, ניהול התיק וכן הופעה לדיונים; הגשת ערעור ככל שידרש לעליון והופעה בשני דיונים סך של 36,000 ₪ כולל מע"מ. בנוסף, הוסכם, כי אם התביעה תצלח, תקבל הנתבעת אחוזים מהסכום שיפסק. לטענתם, שילמו התובעים לנתבעת את מלוא הסכום שנקבע וסוכם, כי הנתבעת תגיש בקשה לפטור מתשלום האגרה עם הגשת כתב התביעה. לאחר שהבקשה לפטור, נדחתה, הפקידו התובעים לטענתם, בידי הנתבעת סך של 52,000 ₪ לצורך תשלום האגרה לביהמ"ש, אולם מסיבה שאינה ידועה לתובעים, וללא ידיעתם, הנתבעת החזיקה בידיה את הכספים שיועדו לתשלום האגרה, וכתוצאה, נמחקה התביעה. הנתבעת התרשלה בטיפול בתיק שהביא למחיקת התביעה בשל אי תשלום אגרה ובכך גרמה לתובעים נזקים והפסדים.

5.בבקשה שלפני, טוענים התובעים, כי במקביל להגשת התביעה המקורית נגד הנתבעת, ביום 23.6.2015, הם הגישו תביעה נוספת על סך מיליון ₪ כנגד הבנק וכנגד עו"ד נאיף עלי שיצג אותם בזמנו כנגד הבנק (ת.א. 7939-03-15- להלן: "התביעה השניה"). ביום 10.9.2015 נדחתה התביעה מחמת התיישנות, כאשר בפסק הדין נקבע, כי התקופה בה נוהל ההליך נגד הבנק ללא תשלום אגרה, אינה נחשבת במניין הימים של תקופת ההתיישנות. לטענת התובעים, אילו היתה הנתבעת משלמת את האגרה במועד, התביעה לא היתה נמחקת והתביעה האחרונה לא הייתה מתיישנת. משכך על הנתבעת לפצותם בגין נזקיהם בסך של 1,036,000 ₪ (לצרכי אגרה). לטענתם, לאור היותו של ההליך דכאן בראשיתו, כאשר טרם התקיים דיון ועדיין לא הוגשו תצהירים, לא יגרם כל נזק מקבלת הבקשה, בעוד דחייתה תגרום לתובעים נזק בלתי הפיך.

6.הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, היא יצגה את המבקשים לאורך תקופה ממושכת ואף

הכינה בעבורם כתב תביעה, שהוגש ביום 27.7.2010 לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 48331-07-10), אולם הליך זה נמחק מאחר והתובעים לא שילמו את האגרה. ביום 7.5.2012, הפקידו התובעים את סכום האגרה בסך 52,100 ₪ בידיה , אולם בירור נוסף של העובדות העלה כי אין ביסוס מספיק לתשתית התובענה, והוחלט כי התובעים ישקלו מחדש את הגשת התובענה. בפגישה שקיימה עם התובעים ביום 2.12.2013, הבהירה הנתבעת לתובעים כי עליהם להחליט שכן שנת ההתיישנות האחרונה קרבה. לטענתה, ביום 28.2.2014, קיבלו התובעים את מלוא התיק, לאחר שהגיעו לכלל מסקנה שסיכויי התביעה אינם טובים והוסכם, כי סכום האגרה שהופקד בידי הנתבעת יושב לתובע 3. בחודש 03/15, הגיש ב"כ התובעים את התביעה השניה ובימ"ש השלום בחיפה הורה על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, שכן עילת התביעה נולדה ביום 27.11.2007, והתביעה התיישנה ביום 27.11.2014. לטענתה, בעוד התביעה המקורית היתה תובענה כספית פשוטה, הבקשה דנן הינה ניסיון ליצר תביעה חדשה בגין רשלנות שהסעד המבוקש בה היו פי 30 מסכום התביעה המקורי. עוד היא טוענת כי היתה בידי התובעים האפשרות להגיש תביעה משך 9 חודשים לפני תום תקופת ההתיישנות, עת חומר התיק היה בידיהם, אולם הם לא עשו כן. לדבריה, לא שילמה את כספי האגרה בהסכמת התובעים, שביקשו לא להגיש את התביעה, תוך שהיא מפעילה שיקול דעת מקצועי. משכך, ובהעדר כל רשלנות מצד הנתבעת, יש לדחות את הבקשה.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לה.

8.השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת בקשה לתיקון כתב התביעה קבועים בתקנה 92 לתקסד"א שזה לשונה:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...".