תא"מ 48547-03-15 הפניקס חברה נ' סלימאן

1.תביעת שיבוב לתשלום נזקים שנגרמו כפי הנטען לרכב שבוטח ע"י התובעת, באירוע תאונתי מיום 11.7.14, לאחר שזו נשאה בנזקים ושילמה אותם למבוטחה.

לפי גרסת נהג רכב התובעת כשנסע בנתיבו כדין, הגיח לפתע הנתבע כשהוא נוהג באופנוע, סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע ברכב בחלקו השמאלי.

לפי גרסת הנתבע כשנסע עם אופנועו בנתיבו כדין, רכב התובעת אשר נסע ממולו בנתיב הנגדי סטה לפתע לנתיב נסיעתו וכתוצאה מכך ארעה התנגשות.

הנתבע הגיש בעבר תביעה בגין נזקי האופנוע לבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרת ת.ק. 1168-09-14, ותביעתו נדחתה. לעמדת התובעת מהווה פסק הדין מעשה בית דין ו/או השתק פלוגתא ובפני בית המשפט קיימת גרסה אחת שיש לקבלה.

הנתבע טוען מנגד כי אף שנדחתה תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות, הרי שבפסק הדין לא נקבע כי האחריות לתאונה מוטלת עליו, אלא שהתביעה נדחית מחוסר ראיות. לפיכך, פסק הדין אינו מהווה מעשה בית דין ו/או השתק פלוגתא בהקשר לתובענה הנדונה, אלא אף להיפך, שכן לו סבר השופט כי גרסת נהג התובעת להתרחשות התאונה היא הנכונה, בוודאי היה מציין זאת בפסק הדין. הימנעותו מעשות כן מעידה כי לא יכול היה לחרוץ עובדה מבין שתי הגרסאות, ועקב כך דחה את התביעה מחוסר ראיות.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות אינו מהווה מעשה בית דין ואף לא השתק פלוגתא באופן שיש בו כדי לקבוע פוזיטיבית כי גרסת הנתבע שם (נהג התובעת כאן) היא אשר התקבלה. כמו כן, מתקבלת המסקנה כי דין התביעה כאן להידחות מאחר שמדובר בשתי גרסאות נוגדות אשר מצרף הראיות והנסיבות בעניינן מותיר את כפות המאזניים מעויינות, ומאחר שאיש מהצדדים לא צלח את משוכת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי לקבלת גרסתו.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

כידוע, לשם קביעה כי יש בפסק הדין כדי להוות מעשה בית דין או השתק פלוגתא נדרשת בפסק הדין קביעה ברורה של ממצאים עובדתיים המסיימת את המחלוקת בין הצדדים בכל הקשור לאירוע התאונה ולקביעת אחריותו של מי מהצדדים להתרחשותה.

נדרשת קביעתו של ממצא חיובי אשר יוביל להכרעה פוזיטיבית מיהו הנושא באחריות לאירוע, וככל שממצא כאמור אינו מושג לחובת מי מהצדדים, כי אז מצויים אנו במצב בו לא עלה בידי בית המשפט להעדיף גרסה, ומובן כי ככל שאכן הועדפה עליו גרסה כאמור למצער מצופה היה לראות זאת כקביעה בפסק הדין.

תוצאת פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות, במקרה הנדון, משמעותה כי לא הוכח דבר. אמנם קובע בית המשפט כי לא הוכחה תביעת התובע (הנתבע כאן), ובכך יש אכן לראות השתק ומעשה בית דין שלא היה מאפשר לנתבע (התובע שם) לפתוח בהליך נוסף בניסיון לברר שוב גרסתו ולהוכיחה (שכן כאמור תביעתו נדחתה משלא הרים את הנטל בהעדר ראיות מספקות), אולם, בית המשפט נמנע במובהק מלקבוע כי בד בבד עם אותה דחייה הוכחה די הצורך גרסת הצד שכנגד (התובעת כאן).