תא"מ 48397-05-14 פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ נ' אדינייב ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 4.10.2013 בכיכר קוגל בחולון. התובעת טוען לנזקים בסך כולל של 9,203 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי, והשבתת רכב.

2.אין חולק, כי שני כלי הרכב נעו בכיכר, שהיא מעגל תנועה רב-נתיבי (3 נתיבים מקיפים את אי-התנועה שבמרכז), כשרכב הנתבעים בנתיב האמצעי, ורכב התובעת בנתיב החיצוני, מימין רכב הנתבעים ומעט מאחוריו. שני כלי הרכב נכנסו למעגל התנועה באותה כניסה, כשרכב הנתבעים מתעתד לצאת ביציאה השניה, ואילו רכב התובעת ביציאה השלישית. לקראת היציאה השניה, הסיע נהג הנתבעים את רכבו לכיוון היציאה, הישר מהנתיב האמצעי לנתיב השמאלי מבין שני נתיבי היציאה (הגם שמדובר במעבר נתיב וביציאה ימינה, תיאר זאת הנהג כנסיעה "ישר", לאור הקו הדמיוני הישר שאכן עובר בין נתיב נסיעתו לנתיב היציאה). אלא, שרכב התובעת המשיך בדרכו ההיקפית, על הנתיב החיצוני, ומסלולי שני כלי הרכב חתכו זה את זה.

3.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל נהיגה רשלנית של נהג הנתבעים, ואילו הנתבעים טוענים כי נהגם נהג כהלכה, ואילו נהג רכב התובעת היה אמור לאפשר לו לעבור, שכן שני הנתיבים, החיצוני והאמצעי, משמשים ליציאה באותו מקום, כפי שניתן ללמוד מקיומם של שני נתיבים בכביש היציאה עצמו.

4.למעשה, המחלוקת בין הצדדים כלל אינה בשאלות שבעובדה, אלא בשאלות שבמשפט, ובמחלוקת שביניהם יד התובעת על העליונה.

5.תקנה 42 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, קובעת בזו הלשון:

"נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש, ואין בצדו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש."

6.במקרה שלנו, הוצגו גם צילומי מעגל התנועה. לא ראיתי כי ישנו סימון על הכביש המאפשר פניה ימינה מהנתיב האמצעי (למעשה, ישנו סימון של חץ ישר, המלמד אחרת, אולם הוא מסומן מעט לאחר מקום התאונה, ולאחר היציאה ימינה).

7.מכאן, כי בפנייתו ימינה מהנתיב האמצעי, הפר נהג הנתבעים את שתי ההוראות הכלולות בתקנה המצוטטת: הם לא פנה עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש (דהיינו: מהנתיב החיצוני במקום מהאמצעי) והוא פנה כשיש בצדו הימני רכב אחר בתנועה.

8.מכאן, כי נהיגתו היתה שלא על פי הוראות הדין, ועל כן עיקר האחריות רובצת לפתחו. מאידך, איני סבור שניתן לפטור את נהג התובעת לחלוטין מאחריות לתאונה, באשר נהג סביר, הנוהג במעגל תנועה רב-נתיבי, חייב לצפות את האפשרות שרכב הנוסע בנתיב האמצעי יבקש לצאת ימינה, מחמת מורכבות התנועה האופיינית למעגלי תנועה שכאלה. הדבר נכון במיוחד מקום בו נהג התובעת התכוון לצאת ביציאה השלישית, ונהיגתו בנתיב החיצוני ביותר עשויה להפריע לתנועה לזרום באופן שוטף (זאת בלא לגרוע, כמובן, מעצם הסכנה הנשקפת ממעגלי תנועה רב נתיביים שכאלה). ניתן היה לצפות שבעצמו ישתלב לאחד הנתיבים הפנימיים עד להשלמת מרבית ההקפה, ואז ישתלב חזרה לנתיב החיצוני לשם יציאה בטוחה במקום המתאים. לבטח ניתן היה לצפות, שייערך לאפשרות שרכב הנתבעים יסטה לעברו כששני כלי הרכב התקרבו ליציאה השניה.

9.נוכח האמור לעיל, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם שני הנהגים, ביחס אחריות של 25:75 לחובת נהג הנתבעים.