תא"מ 48189-12-13 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' אבו זידאן

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 21.10.15 כנגד המבקשת בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותה לשלם למשיבה סך של 7,465 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכב בבעלותה בעטיה של תאונה מיום 6.2.13 (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת התביעה, נקבעה ישיבת הוכחות בתיק זה ובמועד ישיבת ההוכחות בהעדר המבקשת ועדיה, ולבקשת המשיבה, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותרת המבקשת, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקשת טוענת בתחילה כי לא ידעה על מועד הדיון, ללא שהיא מסבירה מדוע לא ידעה עליו, וחוזרת על כך מספר פעמים בבקשה. לעניין סיכויי הגנתה מפנה המבקשת לכתב הגנתה וטוענת כי רכבה לא היה מעורב בתאונה שכן היא אינה מסוגלת לנהוג בשל מצבה הרפואי ובעלה היה בזמן התאונה בעבודתו. מטעמים אלו, היא מבקשת לבטל את פסק הדין.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, המבקשת לא הגישה את הבקשה לביטול פסק דין בצירוף תצהיר ומטעם זה בלבד יש לדחותה. כמו כן טוענת המשיבה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת בא כוחה לא נמסרו מאחר ומסרה כתובת לא נכונה או שקיימת בכתובת זו בעיה אחרת שאינה ידועה. בנוסף, טענה המשיבה כי לו היתה המבקשת בודקת במערכת נט המשפט היתה יודעת על מועד הדיון. לעניין סיכויי הגנתה טוענת המשיבה כי אלו קלושים שעה שקיימות שתי עדות ראיה שהעידו כי רכבה של המבקשת היה מעורב בתאונה והוא אף צולם.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).