תא"מ 48116-01-14 מקוננט נ' סרויה ואח'

1.תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים מיום 22.9.13, עת עצר את רכבו לפני כיכר ורכב הנתבעים, נהוג בידי הנתבע 1, פגע בו מאחור.

פסק הדין ניתן לאחר שנשמעו עדויות הנהגים והצדדים סיכמו טענותיהם.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בפגיעה ברכב התובע מאחור, אלא שלטענת הנתבע בלם בעקבות בלימת התובע, רכבו החליק מעט כמה סנטימטרים לפני עצירה ונגע קלות בפגוש רכב התובע. לפיכך, טוענים הנתבעים כי הנזק הנצפה אינו תוצאת התאונה כי אם תוצאת פגיעה קודמת.

מאחר ותובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ומתוך הדין הקיים ולפיו בנסיבות המקרה על הנתבע הנטל להוכחת טענתו כי המדובר בנזק תוצאת אירוע אחר, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הרים את הנטל להוכחת קשר של גרימה בין התאונה נשוא התובענה לבין הנזק ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, בעוד שהנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי הנזק הינו דווקא תולדת עברו של הרכב ואינו תוצאת התאונה.

התובע תמך תביעתו במספר ראיות, הראשונה שבהן חוות דעת שמאי במסגרתה נאמד הנזק, כאשר תמונות הנזק נשוא חוות הדעת תואמות את התמונות שצילם הנתבע. יצוין, כי הרכב נבדק ע"י השמאי יום למחרת אירוע התאונה ואף תוקן בפועל.

הנתבע נמנע מחקירת השמאי וכך לא עומת המומחה עם סברת הנתבע באשר לשיעור הנזק תוצאת התאונה, ולא נתקבלה עמדתו המקצועית באשר לממצאים שמצא בעת בדיקת הרכב והאם עשויים הם לנבוע ממצב קודם.

הנתבע אף נמנע מהגשת חוות דעת שמאית נגדית, שהינה דרך המלך להוכחת טענות מסוג זה, הוא לא ביקש את התובע להציג היסטוריית טיפולים ולמעשה עדותו נסמכת אך על סברתו בדבר עוצמת הפגיעה (לא ברור לאיזה שיעור של נזק מסכים הנתבע, אם בכלל). מנגד, העיד הנתבע כי לא ראה את מצב הרכב קודם לפגיעה ואינו יכול להעיד על כך וכי לא פתח את תא המטען ולא בחן את הנזק הפנימי.

התובע העיד כי לא היו כל נזקים ברכבו טרם האירוע, כי אף פעם לא קרה לו דבר כזה, שכן היתה זו פעם ראשונה. התובע אף צירף אישור על העדר תביעות בשנים שקדמו לתאונה. התובע העיד כי מחמת הפגיעה לא ניתן היה לפתוח את תא המטען שכן הכל היה שם הרוס.