תא"מ 47889-10-14 פישל נ' קרייף ואח'

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

המדובר בתביעה נזיקית בסכום של 40,000 ש"ח שהגיש המשיב נגד המבקשת ונגד מר קרייף שמח וגב' קרייף יפה, במסגרתה עותר להחזרת קראוון שלכאורה יצא מחצריו על ידי הנתבעים שלא כדין.

על פי גרסת התובע, במהלך חודש 06/2014 התקשר עם מר קרייף בהסכם לרכישת קראוון בסכום של 35,000 ש"ח בתוספת מע"מ, במעמד זה הופקד בידי התובע סך של 500$ במזומן כפיקדון להבטחת הרכישה, כאשר הוסכם כי יתרת התמורה תשולם לתובע במעמד ההובלה. ואולם, לדברי התובע, לאחר שמספר ניסיונות להובלת הקראוון נכשלו, הודיע מר קרייף לתובע על ביטול העסקה, ובתגובה הודיע לו התובע על חילוט הפיקדון. כנטען, ניסיון התובע לשכנע את מר קרייף לקיים את העסקה- נכשל.

לטענת התובע, במהלך התקופה שבין יום 5.8.14 ליום 7.8.14 שהה מחוץ לביתו וכאשר שב, ביום 8.8.14, גילה כי הקראוון איננו. לדבריו, חקירתו בעניין הובילה לכך שהמבקשת נכנסה לשטח התובע והובילה את הקראוון לחצרם של בני הזוג קרייף.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה על ידי המבקשת, הוגשה הבקשה שלפניי לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או מחמת היות התביעה טורדנית וקנטרנית אשר הוגשה בחוסר תום לב משווע.

לטענת המבקשת, כתב התביעה אינו מגלה עילה נגדה, שכן גם אם יוכחו כל הטענות העובדתיות שבו, לא יהא זכאי התובע לסעד הנדרש. לדבריה, מכתב התביעה עולה כי מדובר בסכסוך כספי שנתגלע בין הצדדים בגין אי תשלום יתרת סכום המכר, כאשר המבקשת אינה צד להתקשרות העסקית בין התובע לבין בני הזוג קרייף.

לטענת המבקשת, אף אם ניתן להניח כי בני הזוג ביצעו עוולה כלשהי הרי שהמבקשת אינה צד לכך, שעה שהיא הובילה את הקראוון על פי הזמנת מר קרייף, במהלך הרגיל של עסקיה כחברת הובלות ולכן אינה יכולה להיחשב גם כמי שהסיגה גבול אל חצריו של המשיב. לדברי המבקשת, היא נהגה באופן סביר ופעלה כדין שהרי אין היא נדרשת לערוך בדיקות וחקירות על מנת לברר זהות הבעלים על הקראוון טרם ביצוע הובלה כלשהי.

בתגובה שהוגשה, חזר התובע וטען כי המבקשת פעלה שלא כדין עת נכנסה לחצריו, ללא ידיעתו והסכמתו, זאת עשתה בשליחות של בני הזוג קרייף, נטלה עבורם את הקראוון והובילה אותו לשטחם.