תא"מ 47539-12-15 ש.ח.ף - שדרוג חומרים בע"מ נ' אחים שרבט חב לבנין בעמ

לפני תביעה לשיפוי בגין תשלומי ארנונה בסך 50,000 ₪ ששילמה התובעת לעיריית עפולה.

התובעת, ש.ח.ף שדרוג חומרים בע"מ (להלן: "ש.ח.ף"), שכרה מהנתבעת אחים שרבט חברה לבניה בע"מ (להלן: "שרבט") נכס מסחרי בעפולה בין השנים 2003 עד 2006. עקב סכסוך שהתגלע בין הצדדים הגישה שרבט תביעה בבית משפט השלום בעפולה- תא"ק 1072/06(להלן: "ההליך הקודם"), שם תבעה מש.ח.ף לשלם דמי שכירות שלא שולמו, וכן ביקשה מבית המשפט צו עשה המורה לתובעת דנן לשלם את חובות הארנונה שנותרו בגין השימוש בנכס שעמדו אז על סך של 310,000 ₪. בפס"ד חלוט שניתן בתיק האמור ב- 22.06.2011 פסק בית המשפט (כב' השופטת שאדן נאשף אבו-אחמד) כי ש.ח.ף חויבה בתשלומי ארנונה על שטח גדול מזה ששכרה ואשר נמצא בבעלות שרבט. בשל כך נפסק שש.ח.ף שילמה תשלומי ארנונה ביתר ואלה קוזזו מדמי השכירות. במקביל להליך המשפטי שהתנהל בין הצדדים התנהל בין ש.ח.ף לבין עיריית עפולה ערר בגין חובות הארנונה האמורים. לאחר שניתן פסק הדין בהליך בין הצדדים הגיעה המבקשת להסכם פשרה עם עיריית עפולה וחובות ש.ח.ף לעירייה שהגיעו באותה העת ל-600,000 ₪ הופחתו והוסכם כי ש.ח.ף תשלם 50,000 ₪ בלבד.

ש.ח.ף מבקשת לקבל שיפוי משרבט בגין תשלום סכום הפשרה. לטענתה כבר נפסק כי שילמה ביתר תשלומי ארנונה על השטח שאותו שכרה. לטענתה, תשלום זה הוא תשלום עודף נוסף שמקורו בחיוב שגוי על שטח שלא ישבה בו תחת חיוב שרבט, בעלת השטח.

שרבט מסרבת לשלם לתובעת ממספר טעמים:

• לטענתה, חלה על התביעה כאן התיישנות מאחר והחובות הנטענים הם משנת 2003-2006 ועד היום לא ננקטו מולה כל צעדים משפטיים בעניין. לטענת שרבט, היא לא ידעה על ההליכים שמנהלת ש.ח.ף מול עיריית עפולה, וזו לא עדכנה אותה במתרחש בהליך, וגם לא כי בכוונתה להגיע להסכם פשרה עם העירייה. לטענתה, גם אילו ידעה על ההליך, ידיעה לכשעצמה אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות והיה מוטל על ש.ח.ף להגיש תביעה בגין תשלום חוב הארנונה במועד. שרבט הוסיפה כי גם אם היה תלוי ערר בגין החיוב, וסכום החיוב הסופי לא היה ברור, יכלה ש.ח.ף להגיש תביעה בסכום משוער ע"פ תקנה 16 ב לתקנות סד"א.

• שרבט טוענת כי גם אם ייקבע כי לא חלה התיישנות, עדיין לוקה התביעה בשיהוי חמור, שיהוי אשר מלמד על ויתור על זכות מצד ש.ח.ף , מרע את מצבה של שרבט וגורם לה לנזק ראייתי. לטענתה, גם אם התארכות ההליכים אינה באשמת ש.ח.ף וזו הייתה תלויה בוועדת הערר או בעיריית עפולה, אין בכך בכדי לפגוע בה כצד שלישי.

• שרבט טוענת כי על אף פסיקת בית המשפט בהליך הקודם כי ש.ח.ף שילמה ארנונה ביתר, אין בפסיקה זו קביעה עובדתית פוזיטיבית כי ש.ח.ף לא עשתה שימוש בשטח הנוסף. לטענת שרבט, ביהמ"ש קבע לכל היותר, כי לא הוכח שש.ח.ף עשתה שימוש בשטח זה. עתה, טוענת שרבט, הגיעה לידיה ראיה חדשה, תעודת עובד ציבור מהמפקחת מטעם העירייה הגב' אתי דמרי אשר ביקרה בנכס וקבעה כי ש.ח.ף השתמשה בשטח הנוסף וחייבת בתשלום ארנונה בגינו. עוד נטען כי בפסה"ד בהליך הקודם נקבע שש.ח.ף מודה כי עשתה מידי פעם שימוש בשטח הנוסף לצורך פריקת מכולות. משכך, לטענת שרבט, יש לקבל את עדותה של דמרי בצירוף הודאת ש.ח.ף ולקבוע כי ש.ח.ף חייבת בתשלום הארנונה שחויבה בו.

• לטענת שרבט מרגע שבחרה ש.ח.ף בדרך הפשרה באופן וולנטרי וחד צדדי, היא קיבלה על עצמה את התשלום ומנועה מלטעון כי מגיע לה שיפוי בעדו. עוד טוענת שרבט כי התביעה להחזר התשלום נגועה בחוסר תום לב שעה שש.ח.ף ידעה בשעה שעשתה את הפשרה שבכוונתה להגיש תביעה נגד שרבט על הסכום עליו הגיעה לפשרה. שרבט טענה גם כי שעה שנחתם הסכם פשרה נמנעו טענות הגנה שהיו עומדות לה מול העירייה כמו טענת שיהוי והתיישנות.