תא"מ 47491-08-15 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ש. שלמה רכב בע"מ

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים מיום 23.03.2010 בין כלי רכב, מ"ר 96-555-61 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 76-345-66 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת שהוגדרה בכתבי טענות הצדדים היא לעניין היקף הנזק. לטענת הנתבעת, רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת קלות ולא סביר כי כתוצאה מתאונה זו נגרם נזק בהיקף הנתבע. למעשה, טוענת הנתבעת להיעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק הנתבע.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה, ושמאי הרכב שבדק את נזקי רכב התובעת ונתן חוות דעת בגינם.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים, במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1.הטיעון המרכזי עליו מבססת הנתבעת את הגנתה הוא כי אם אכן כתוצאה מתאונה זו אירעו הנזקים המתוארים לרכב התובעת, ובכלל זה פגיעה במיתלה אחורי ימיני, זרועות מיתלה, פגיעה בג'נט הימיני האחורי וכד', הרי שתמוה הכיצד הצליח רכב התובעת לנסוע במרחק של למעלה מ- 300 ק"מ בין מועד בדיקת הרכב על ידי שמאי כאשר מד האוץ מראה 35,466 ק"מ לבין מועד כניסת רכב התובעת למוסך, כאשר מד האוץ מראה 35,842 ק"מ.

לטענת הנתבעת, בדיקת השמאי הייתה כחודש ימים לאחר מועד התאונה ולאור זאת ולאור התמיהה המועלית ולאור גרסתו של נהג רכב הנתבעת כי הפגיעה הייתה קלה, הרי שסבורה הנתבעת כי הנזקים שנמצאו בחוות דעת השמאי מטעם התובעת מקורם בתאונה אחרת.