תא"מ 47016-10-14

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.06.2014, בין כלי רכב, מ"ר 69-851-50 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 38-772-67 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעים אשר בעוד רכב התובעת נוסע בנתיבו כדין הגיח רכב הנתבעים בנסיעה לאחור במטרה לצאת מחניה ופגע ברכב התובעת.

מנגד טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת רכב התובעת כאשר סטתה עם רכבה לעבר רכב הנתבעים שהיה במצב של עצירה מלאה.

3.למעשה, הצדדים אינם חלוקים לעניין עצם התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

4.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהאחריות לקרות התאונה תחול על נהג רכב הנתבעים כאשר לנהגת רכב התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 20%.

מסקנתי זו מבוססת על סמך הנימוקים הבאים:

5.1.אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, אשר נתמכת בתמונות וראיות חותכות, לרבות עדויות שני הנהגים, זאת על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים אשר הייתה בלתי משכנעת, לקתה באי בהירות ולא סיפקה מענה תשובות ברורות.