תא"מ 46812-01-15 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' סימון ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.01.2014, בין כלי רכב, מ"ר 62-940-66 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 41-119-62 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהאחריות לקרות התאונה שתוטל על נהג רכב הנתבעים תעמוד על שיעור של 30%.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

נהג רכב הנתבעים מעיד כי הוא נכנס לצומת לאחר שעצר עצירה מוחלטת בתמרור עצור שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, ואז התקדם לאט לאט עד ששדה הראייה שלו נפתח, ומשלא ראה כל רכב והצומת היה פנוי המשיך בנסיעתו, אלא שאז הגיח רכב התובעת מימין והתנגש בו.

גם אם נהג רכב הנתבעים ציית לתמרור עצור ועצר עצירה מוחלטת, טרם הכניסה לצומת, היה עליו לאחר מכן להתקדם אט אט, תוך כדי גלישה איטית ביותר כדי ששדה הראייה שלו ייפתח (ניתן לראות על פי תמונות הצומת מכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים, כי במקום העצירה בתמרור עצור שדה הראייה לכיוון ימין הוא די מוגבל (נ/3)), ורק אם הצומת פנוי לחלוטין ועתיד להישאר כזה בזמן חצייתו את הצומת, ורק אז להיכנס לצומת.