תא"מ 46738-03-15 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' פסח

התובע אוחז בהמחאה, ע"ס 36,109 ₪, ז"פ 31.8.2014, משוכה על ידי הנתבע לפקודת רמי ר. מחסני קרמיקה בע"מ (להלן – "ההמחאה" ו – "החברה", לפי העניין). החברה עסקה באספקה של אריחי ואביזרי קרמיקה ובינה לבין חברה השייכת לנתבע התקיימו יחסי מסחר. החברה ניהלה חשבון אצל התובע.

על פי הנטען, בנפרד ממערכת היחסים העסקית בין החברות, ביום 26.3.2014 הזמין הנתבע מהחברה אריחי קרמיקה לביתו. החברה אמורה הייתה לספק את הסחורה בימים 10 עד 15 ביוני 2014. הסחורה לא סופקה במועד וביום 25.5.2014 מסר מנהל החברה לנתבע כי החברה קרסה (ביום 1.6.2014 נשלחה לנתבע הודעה בכתב). במועד סמוך (לא ברור מהו המועד המדויק) מסר מנהל החברה לתובע הודעה כדלקמן: "אבקש למשוך שיקים שהופקדו בחשבוננו ... בניכיון עקב כישלון התמורה". ההמחאה שהוגשה לביצוע בהליך זה נזכרת בהודעתו של מנהל החברה לתובע.

במישור היחסים בין הנתבע לחברה הועלתה טענת כישלון תמורה. הטענה כאמור זיכתה את הנתבע ברשות להתגונן. בכל הקשור למערכת היחסים בין הצדדים הרחוקים, התובע והנתבע, התובע טוען שהוא בבחינת אוחז כשורה. הנתבע טוען שאין לראות בתובע אוחז כשורה. טענות הנתבע הן במישור יסוד התמורה ובמישור יסוד תום הלב.

לאחר בחינת נסיבות העניין, טענות הצדדים, ממצאי החקירות והטיעונים בכתבי הסיכומים, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל.

עלה בידי התובע להוכיח את כישלון התמורה ביחסים בינו לבין החברה. התובע טען מהי התמורה שהוא היה זכאי לקבל מהחברה. אסמכתא המעידה על ביצוע העסקה – הוצגה. התובע העיד שהתמורה לא התקבלה (הסחורה לא סופקה, לא במועד ולא בכלל), וגרסתו לא נסתרה. החברה שיגרה לתובע, בזמן אמת, הודעה בדבר כישלון התמורה (מכתבו מיום 1.6.2014 של מנהל החברה לתובע), מנהל החברה העיד בהליך ולא עלה בחקירתו הנגדית נתון שיש בו כדי לסתור את הטענה בדבר כישלון תמורה ביחסים בין הצדדים הקרובים (עמ' 5, ש' 24 – 25). החברה נקלעה לקשיים והיא נותרה חייבת כספים לתובע, עובדה שיש בה כדי לתמוך בטענת התובע בדבר כישלון תמורה בעסקת היסוד. קיומה או היעדרה של חשבונית במסגרת עסקת היסוד אין בה כדי לשנות את תמונת המצב. אני קובע אפוא שהנתבע הוכיח כי החברה לא סיפקה לו את הסחורה. בנסיבות כאמור, משהוכח כישלון תמורה במערכת היחסים בין הצדדים הקרובים, עשוי התובע להתגבר על כישלון התמורה רק אם יימצא שמעמדו כמעמד אוחז כשורה. כמפורט להלן, הגעתי למסקנה שעלה בידי התובע להוכיח כאמור.

התובע מסר את ההמחאה לחברה. החברה מסרה את ההמחאה לתובע, במסגרת עסקת ניכיון. עסקת הניכיון בוצעה ביום 30.4.2014 (אסמכתא, המתייחסת להמחאה האמורה ולהמחאה נוספת שמסרה החברה באותו היום לתובע, הוצגה). באותו היום זוכה חשבונה של החברה בבנק בשיעור המלא של סכום ההמחאה (וההמחאה הנוספת). טרם הזיכוי עמדה יתרת החובה בחשבון בשיעור של 196,178 ₪. לאחר הזיכוי (וחיוב החשבון בריבית הנובעת מעסקת הניכיון) עמדה יתרה החובה בשיעור של 118,575 ₪. הזיכוי הוביל להקטנה של יתרת החובה בחשבונה של החברה אצל התובע ולמעשה הוא העניק לחברה אשראי נוסף להתנהל במסגרת החשבון. בהתאם לדין, מהווה הדבר ערך. ראו ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס, פ"ד לג(1) 683, 690 (1979) (להלן – "עניין סרדס"), שם נקבע: "אשר ל"ערך", הרי השקים סוחרו לצרכי ניכיון, ועם סיחורם זוכה חשבונו של מזרחי, שעמד אותה עת ביתרת חובה. זיכוי זה העניק למערער - מכוח ההסכם שבינו לבין מזרחי - זכות קניין בשקים. ניכיון השטרות .... מתן אשראי למזרחי על-ידי זיכוי יתרת החובה שבחשבונו של מזרחי ..... ויצירת זכות הקניין בשקים ..... - כל אחד מאלה עשה את המערער לאוחז בעד ערך. על-ידי כך, הוכיח המערער את מעמדו כאוחז כשורה".