תא"מ 46347-11-16 מ.ג.ע.ר בע"מ נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

בפני תביעה שעניינה נזקי אופנוע מספר רישוי 36-891-32 (להלן: "האופנוע") בתאונה מיום 22.1.2016 בה מעורב רכב מספר רישוי 61-371-64 אשר בוטח אצל הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת"). בגדרה של התביעה נתבעים נזקי האופנוע בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה ושכר טרחת השמאי.

אין מחלוקת כי אירעה תאונה. גדר המחלוקת הוא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

לגרסת התובעת בכתב התביעה, בעת שהאופנוע נסע בנתיב הימני לפנייה ימינה, כשמשמאלו נתיב נסיעה ישר, רכב הנתבעת הגיח לפתע ממול אל נתיב נסיעת האופנוע ופגע בו.

לגרסת הנתבעת בכתב ההגנה, עת רכב הנתבעת פנה שמאלה לחניה, כאשר נתן זכות קדימה לרכבים הממשיכים ישר, הגיח במהירות ובחוסר זהירות האופנוע, אשר עקף רכב עומד ופגע ברכב הנתבעת.

בישיבת ההוכחות שהתקיימו העידו רוכב האופנוע ונהג רכב הנתבעת. הצדדים הגישו טפסי הדיווח על התאונה וכן הוגשו תמונות הנזק באופנוע, ובתום פרשת הראיות אני נדרשת להכרעה אשר בהתאם לתקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 תנומק באופן תמציתי.

דיון והכרעה

על התובעת מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתה. בהקשר לנטל השכנוע קובעת הפסיקה כי "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות.  נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו" (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 891 (2003)). נטל ההוכחה נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986)). במקרה שלפניי מדובר בגרסה מול גרסה ויש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות כדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.

שמעתי את עדויות הנהגים ובחנתי את הראיות, ועל יסוד חומר הראיות שעמד בפניי הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים המעורבים באופן הבא:

נהג רכב הנתבעת – 70%; רוכב האופנוע- 30%. אבהיר טעמיי;

התאונה מתרחשת ברחוב בעל שני נתיבי נסיעה ומימין נתיב לחניית כלי רכב, כאשר האופנוע בנסיעה ישרה כשלשמאלו רכב אותו מכנה רוכב האופנוע כ"רכב גדול" ורכב הנתבעת המגיע מהנתיב הנגדי, פונה שמאלה, חוצה את ה"רכב הגדול" שהיה בעצירה וחוסם את נסיעת האופנוע. המחלוקת עיקרה בשאלת מיקום הרכב שהיה בעצירה (אותו הספיק רכב הנתבעת לחלוף עד לתאונה) האם בנתיב הימני כגרסת נהג רכב הנתבעת או בנתיב השמאלי כגרסת רוכב האופנוע וכן בשאלה האם האופנוע נסע בנתיב הנסיעה הימני (כגרסת רוכבו) או במרווח שבין הרכב שהיה בעצירה בנתיב הימני לבין כלי הרכב החונים מימינו (כגרסת נהג רכב הנתבעת). במחלוקת זו, ראיתי להעדיף את גרסת רוכב האופנוע על פני גרסת נהג רכב הנתבעת, בהיותה, על פי התרשמותי, גרסה עקבית וכנה המסתברת יותר עם מוקד הנזק ברכב הנתבעת.