תא"מ 46341-01-16 Liudmyla ואח' נ' רשות שדות התעופה

עניינה של החלטתי הוא בבקשת המבקשים מהיום לביטול החלטתי מיום 28.6.16, שדחתה בקשה לקיום ישיבה מקדמית בדרך של היוועדות חזותית, אגב חיוב המבקשים בהוצאות. בתמצית עניינה של הבקשה, שאינה סדורה, היא בעמדת המבקשים כי ניתן היה לקבל החלטה אחרת ויש לשנותה, כי לא היה מקום לחייבם בהוצאות בבקשת הביניים, ובקושי של המבקשת להתייצב לדיון בישראל. מספר הערות אפוא:

1.הדרך לביטול תוקפן של החלטות, שאינן במעמד צד אחד, הוא בהליך ערעורי, לא בפניה למותב שנתן את ההחלטה. די בכך להביא לדחיית הבקשה, ויתר הערותיי הן בבחינת למעלה מן הצורך.

2.גם אם בעל הדין אינו מסכים עם החלטה, אין בידו להשתלח בבית המשפט (בפרט: סעיף 26 הראשון לבקשה, סעיף 21 השני, וסעיף 22 השלישי בה, כמספור הבלתי שגרתי בעליל של הבקשה). הדברים אך מתחדדים כאשר המבקש 2 הוא אף עורך דין, המשמש כקצין בית המשפט.

3.המבקשים טוענים כי בקשתם הוגשה "בתום לב". ודאי כך. אולם תום הלב לא הוא המכריע את גורל הבקשה, אף לא את שאלת החיוב בהוצאות לטובת הצד שכנגד. כאשר הצד שכנגד נדרש להוציא הוצאות, הרי שבהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, ניתן לזכותו בהוצאות, ולא מצאתי עילה שלא לעשות כן. נקודת המוצא הפסיקתית היא כידוע של הוצאות ריאליות; דבר בהתנהלות המבקשים (כעולה מן ההחלטה הקודמת) לא לימד על הצורך בסטיה מנקודת מוצא זו.

4.המבקשים טוענים כי הגישו את בקשתם "רק כדי לכבד את החלטת בית המשפט מיום 20.3.16", המורה על התייצבות המבקשת-התובעת לדיון. לא כבוד נדרש, אלא קיום החלטות, הניתנות הרי על מנת לאפשר את קיומו התקין של ההליך ולהבטיח את זכויות הצדדים. אם יש קושי בקיומן, ניתן להגיש בקשה, סדורה, ורצוי לעשות זאת לאלתר ולא בסמוך לפני הדיון. אולם מאליו מובן שאם בעל דין מגיש בקשה, הצד שכנגד נדרש להגיב, והבקשה נדחית, אפשר שיחויב בהוצאות ריאליות כמצוות הפסיקה.

5.המבקשים מלינים על כך שהמשיבה זוכתה בהוצאות אף שלא עתרה לקבלתן בתגובתה. אניח כאן לשאלה האם בעל דין חייב לעתור מפורשות להוצאות בגדרי כתב טענותיו בהליך ביניים, שעה שבית המשפט מוסמך כבר מכוח התקנות להכריע בשאלת ההוצאות בהליך הביניים (תקנה 511 לתקנות). ברם במקרה דנן, המשיבה עתרה גם עתרה להוצאות (סעיף 6 לתגובתה).

6.לעמדת המבקשים כי יש שומה על בית המשפט להשהות הכרעה בהוצאות בבקשת ביניים עד לתום ההתדיינות, ואף להתנות את ההוצאות בתוצאות ההליך העיקרי, במקום לחייבם בהוצאות על אתר, דבר שהם לומדים מתקנה 511 לתקנות: לא היא, וההיפך הוא הנכון. מחוקק המשנה הסמיך את בית המשפט להכריע בהוצאות בתום "כל הליך", לא רק בתום ההליך העיקרי (תקנה 511(א)). קרי, הוגשה בקשת ביניים, תוכרע, ובידי בית המשפט להידרש לשאלת ההוצאות (רע"א 519/08 עו"ד ח'ורי נ' עוואד (19.8.10)). אף ראוי שיעשה כן, ואין כעקרון כל מקום לכך שהוצאות בכל הליך ביניים יותנו דווקא בתוצאות ההליך העיקרי. כאשר מוגשת בקשת ביניים דוגמת זו שהגישו המבקשים כאן, ונמצא לאחר תגובה כי יש לדחותה, למשיבה הזכות לקבל הוצאות, בלא כל קשר לתוצאת ההליך העיקרי (עיינו: שם, בפסקה 14). למותר לציין: בידי המבקשים לפעול אצל המשיבה לשכנעה להמתין עם גביית ההוצאות, ובית המשפט ודאי לא יעמוד בדרכם.

7.אחרונה, להודעת המבקשת כי לא תתייצב אישית לדיון כנדרש חרף ההחלטות: לא תתייצב, תהא היא חשופה לתוצאות דיון המתקיים בלא התייצבות. גם כאן, מובן שאם בידי המבקשים לתאם עם הצד שכנגד מועד קרוב אחר, שבו המבקשת אמורה לנכוח, בידם לעשות זאת ולהגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, ואם הדחיה אפשרית ויכולה להקל על המבקשת, איעתר.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ו, 30 יוני 2016, בהעדר הצדדים.