תא"מ 46290-02-15 הראל חברה נ' גור ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.07.2014, בין כלי רכב, מ"ר 90-950-63 שבעת התאונה היה מבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית צבאית, מ"ר צ-510154 שבעת התאונה הייתה נהוגה בידי הנתבע ובבעלות המדינה (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעים שהיה במשאית בעת התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסת נהג המשאית, שהתיישבה עם מוקדי הנזק והייתה מהימנה עליי, על פני גרסת נהג רכב התובעת, שהייתה מהוססת, בלתי עקבית ובלתי משכנעת.

אין חולק כי מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים בתאונה הם: ברכב התובעת בחזית ובמשאית בחלק האחורי. מוקדי נזק אלו מצביעים על כך שהתאונה קרתה כאשר רכב התובעת היה מאחורי המשאית כאשר חזית רכב התובעת מקבילה לחלק האחורי של המשאית. משמעות הדבר, שמוקדי הנזק לא מתיישבים עם גרסתו של נהג רכב התובעת, לפיה התאונה ארעה בנסיבות שהמשאית סטתה שמאלה לעבר נתיב נסיעתו.